שגיא נאור

שש אחר הצהריים אדמדם

בטיילת נעזבת בני-אדם

אין מציל בים

רמקולים נותנים שירם

אני מוכן, אני מוכן

לאהבה

אתם מכירים את הדקות המתות האלה, לפני הופעה, שבה כולם כבר יושבים במקומות שלהם, מוסיקת רקע מתנגנת, תיכף ההופעה המדהימה שכל-כך רציתם לראות תתחיל, ואתם כבר לא יכולים להמתין בסבלנות?

אתם מכירים את זה שמישהו מתחיל למחוא כפיים, ואז עוד אחד מצטרף, ומיד כולם מוחאים כפיים ושורקים, מקווים כך אולי לגרום לאמן לעלות כבר על הבמה ולהתחיל בהופעה?!

לפני איזה שנתיים-שלוש מישהו (עד היום לא גיליתי מי...) מילא את תל-אביב בסטיקרים עם הסלוגן "פסנתר, אתה חסר" ותמונה של שלומי שבן. המסר היה ברור – ארבע או חמש שנים אחרי האלבום הראשון והנפלא שלו, שלומי שבן (עם פסנתר או בלי פסנתר) היה חסר לכולנו, חסר מאוד. באוקטובר 2005 כתבתי כאן, בסיכום השנה שלי, שאלבום של שבן הוא הדבר שאני הכי מחכה לו. "בכל הזדמנות", כתבתי, "שבן מוכיח כמה הוא כשרוני וכמה הוא חסר בנוף המוסיקלי של כולנו. האיש שאלבום הבכורה שלו לא מפסיק לרגש ולשעשע ולסקרן גם חמש שנים אחרי שיצא, פשוט חסר בחיינו. אז שמישהו יכניס אותו לאולפן ויוציא לו אלבום חדש, כי יש פה אנשים שפשוט לא עומדים בזה....".

עברו שנתיים-שלוש ובגוש דן לא נרשמה הקלה בגעגועים לשלומי. בשנה האחרונה שבן מופיע יותר, מנסה על הקהל את החומרים החדשים, גורם לכולנו להתאהב בקלאסיקות שלו ולהתפעל מהשירים היפים שהוא עומד לכלול באלבום שבדרך. "'מוכן לאהבה' ו'חדשות מהקוטב הצפוני'... יחרכו את הרדיו אינשאללה במהרה בימינו",  כתבתי אחרי הופעה נפלאה של שלומי בקמלוט בהרצליה בספטמבר, "יעברו כנראה עוד כמה שבועות עד שהאלבום של שבן ייצא לאוויר העולם. זה לא יהיה פוליטלי-קורקט לכתוב (או מעניין), אבל גם השנה זה האלבום שאני הכי מחכה לו, ועוד יותר אחרי שטעמתי מהשירים החדשים. כי בסופו של דבר, מעבר לזה שההופעה הזו מהווה הוכחה חותכת לכך ששבן הוא אולי הפרפורמר מספר אחד בארץ (לבטח מבין הפסנתרנים), מעבר לזה שההופעה הזו היא שעה וחצי (או משהו כזה... בכלל לא הסתכלתי בשעון) של גוד טיים, ההופעה הזו היא טיזר ענק לאלבום ענק של יוצר ענק שממשמש ובא. ראו הוזהרתם!".

איך הקיץ הוא תמיד מעין מבוא

איך אם לא תבוא הקיץ לא תבוא

אין מציל בים

רמקולים נותנים שירם

אני מוכן, אני מוכן

לאהבה

תצלום: דודו בכר ל"הארץ"

והקיץ זה מגיע. אחרי שבע שנים של חסך, ואחרי שנאלצנו להסתפק בתחליפים בינונימים,  השבוע סוף-סוף קיבלנו את המבוא. שלומי שבן איז באק, בלי התלתלים המפורסמים אבל עם האלבום השני, "עיר", ובו שלושה-עשר קטעים. על עמדת המפיק אסף תלמודי בשנית, ושלומי מבטיח "יצירה שלמה", עם רצף בעל "משמעות מוזיקלית" ושירים ש"מתחברים אחד לשני". הממממ, ללקק את השפתיים בציפיה.

עד אז (הראשון ביולי, חברים. סמנו ביומנים!!!)  שבן משחרר סינגל ראשון מהאלבום, "מוכן לאהבה", שיר שנכתב בעקבות קטע מתוך "עיין ערך אהבה" של דויד גרוסמן.  בערב משיריו של גרוסמן שנערך לאחרונה, שבן אף הקריא את הקטע הספציפי לפני ששר את השיר (לצפיה): "לראשונה הרגשתי שאני מאוהב. לא ידעתי בדיוק במי. מכל מקום הייתי מוכן לאהבה." גם אנחנו מוכנים, שלומי, גם אנחנו.

אמר מי שאמר (דוגמה), שהסינגל הזה לא רק מוכן לאהבה אלא גם מוכן לרדיו. קשה להתעלם מכך שמישהו (תלמודי?  שבן?  חברת התקליטים?!)  לקח את השיר הזה למקום קצת דניאל סולומוני (במיוחד בהשוואה לגרסה שמתנגנת כבר לפחות שנתיים בהופעות). אבל אם זו ההקרבה שצריך להקריב כדי ששבן יגיע לקהל רחב יותר וימכור, לשם שינוי, את האלבום החדש בזמן אמת (ולא בדיעבד), אני מוכן לקבל גם את הכינורות המעט דביקים והקלידים הנמרחים שקצת חיבלו לי בשיר הפשוט והענוג שאני כל-כך אוהב.

וכשתבוא האם אדע

להגן עליה מפני רע

תבוא פתאום, תבוא שונה

תבוא כמו פעם אחרונה

אני מוכן, אני מוכן

לאהבה

כי צריך לדעת - ויודע זאת טוב אוהב מוזיקה פיקח, ששביקר בשנים האחרונות בהופעות של שלומי – שכשבחור מתחכם, ציני וקר-רוח כמו שבן שר "אני מוכן / אני מוכן לאהבה", רק דברים טובים יכולים לצאת מזה. ועד שיבוא, יבוא פתאום, יבוא שונה (בטח מכל מה שמתנגן אצלנו ברדיו עכשיו), אפשר להאזין לשיר בחללי של שבן, לצפות בקליפ ביוטיוב ולהתכונן. להתכונן לאהבה, להתכונן ל"עיר", להתכונן לשובו של השבן.