שגיא נאור

משטרת ישראל הפכה מזמן לשק החבטות הלאומי שלנו, אפילו יותר מהצבא-פוסט-לבנון והממשלה-פוסט-הקמתה. ובכל-זאת נדמה שמישהו שם, או לפחות במחוז תל-אביב, התחיל לעשות את העבודה שלו, לפחות בכל הנוגע לכבישים הפקוקים בבוקר באזור תל-אביב, לפחות בכל הנוגע לתופעה הישראלית הידועה, ההתפלחות לפקק.

אם אתם נוסעים כל בוקר לעבודה/ללימודים/לחוף הים/לקניון, אתם וודאי מכירים את התופעה: כולם עומדים יפה בפקק, נניח בפנייה לאיילון, ואילו יחידי סגולה (מכל המינים ומכל שכבות האוכלוסייה, אגב) נוסעים במקביל לפקק, חותכים לתוכו בתחילת התור ואז פונים בהנאה למקום חפצם ללא המתנה.

אני לא מנסה להתחסד כאן. גם אני התפלחתי לפקק פעם או פעמיים בחיי. אני לא מדבר על מעידות חד-פעמיות. אני מדבר על ההתפלחות כדרך חיים. ליחידי הסגולה אין זמן או כוח להמתין בתור. הם גם אלו שיתפלחו בתור לסופר, במשרד הפנים, בבנק. אנשים ללא דרך ארץ, ללא דרך כלל.

ובכן, מישהו במשטרת ישראל החליט שנקעה נפשו של עם ישראל מהעניין, והחליט – הפלא ופלא – שיש פתרון: שימו ניידת בפנייה, העמידו שוטר בכוננות, והופ – כל המתפלח עוצר בצד. זה קורה יום-יום בדרכי לעבודה, לפחות בשלוש פניות שכאלה, ויום-יום לבי נמלא אושר כשאני רואה את אותו יחיד סגולה מגיש את מסמכיו לשוטר, ומביט בכל אלו שחתך בתור נוסעים על פניו.

אני לא יודע מה עושה השוטר לאותו יחיד סגולה. אולי מזהיר אותו, אולי רושם לו דו"ח. בכל מקרה, אני רוצה לקוות שאותו יחיד סגולה לא יחזור על מעשיו, לפחות לא בפנייה הזו, אולי לא באף פנייה, אולי לא בשום תור. אם זה יקרה, משטרת ישראל תחזיר לעצמה קצת מכבודה האבוד, והארץ תוכל סוף-סוף להתהדר בקצת דרך ארץ.

ספיקינג אוף דרך ארץ ויחידי סגולה שמביאים לי ת'סעיף, אנשים שמעשנים לי בפנים או שהופכים את המקומות שאני נמצא בהם לספוגי עשן מעצבנים אותי לאללה. לפני שנה וחצי עבר החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים, אבל כרגיל במקומותינו באין אכיפה איש הישר בעיניו יעשה ואיש יעשן לחברו בפרצוף.

אגלה כאן סוד – בעברי לקחתי איזה שאכטה פה, שאכטה שם. עם זאת, מעולם לא כפיתי על אף אחד עשן סיגריות. היום אני סולד עד מאוד מהעשן המגעיל הזה, ועוד יותר מאנשים שלא יכולים להתאפק וחייבים לנצל כל כוך, כל פרצה, כל חדר מדרגות, כל פינה בקניון כדי לעשן.

אז יש אנשים שמתלוננים, יש אנשים שמעירים, וידידי נועם פלד גם עושה. במשך תשעה חודשים הוא התלונן בפני מנהלי "דיזנגוף סנטר" על אי אכיפת החוק למניעת עישון שם ויותר מכך על הצבת מאפרות במקום שמעודדות למעשה את המשך העישון שם. ניסה בטוב, התלונן שוב ושוב, עד שנמאס לו. אז הוא הגיש תביעה, ואף זכה השבוע.

סכום הפיצוי שנרשם לנועם, 4500 ₪, הוא כמובן מגוחך. ובכל זאת, העובדה שבית המשפט קיבל את הטענה שהצבת מאפשרות ברחבי מתחם ציבורי סגור היא בבחינת עידוד עישון שם חשובה ומעוררת תקווה. ההצלחה של נועם בתביעה תעודד אולי תביעות נוספות, וכך "אכיפה אזרחית" (שמעודדים החבר'ה של לנשום.קום) תכריח את הרשויות ובתי העסק לפעול במקום שבו הן נמנעות.

אני מאוד מקווה שבעלי קניונים ובתי-עסק קראו על המקרה ולוקחים אותו לתשומת-לבם. אם זה יקרה, אולי נוכל סוף-סוף לנשום אוויר נקי לריאותינו, והארץ תוכל סוף-סוף להתהדר בעוד קצת דרך ארץ.

בשבוע שעבר צפיתי בערוץ 2 בסרט "ירושלים גאה להציג" שתיעד את המאבק סביב מצעד הגאווה בירושלים בשנה שעברה. למי ששכח או לא היה מודע, בשנה שעברה התגייסות אלימה ובוטה של הציבור החרדי בירושלים כנגד קיום המצעד, כולל התפרעויות קרימינליות שמקומן בבית משוגעים או בית כלא, הביאה כמעט לביטול המצעד. בופו של דבר, "בעקבות המצב הבטחוני", נערכה הפגנה באצטדיון האוניברסיטה ותו לא.

בנאומו האחרון אמר יצחק רבין ש"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה". בארץ ללא דרך ארץ אלימות היא דרך, ואין פלא שאלו שמתהדרים בשחורים אימצו אותה כאמצעי להשיג את מבוקשם.

תצלום: עדי סברן (באדיבות "העונג")

ובכן השנה שוב מתוכנן מצעד בירושלים. התאריך המיועד הוא 21 ביוני, ובקשה רשמית כבר הוגשה למשטרה. לכל מי שהדמוקרטיה חשובה לו ברור שכניעה לאיומים ולסחטנות, אי הכרה בזכותו של כל מיעוט לחיות בכבוד ולהפגין בכבוד, מתן לגיטימציה לדרך של אלימות והפחדה, כל אלו יביאו אותנו בדרך לשום מקום, לארץ ללא דרך.

כאילו אלימות והפחדה לא מספיקות, יזם ח"כ אליהו גבאי מהמפד"ל-האיחוד הלאומי הצעת תיקון ל"חוק יסוד: ירושלים" שמטרתה לאסור על קיום מצעד גאווה בעיר. כן, כאשר בישראל אין דרך ארץ, לא פלא שבכנסת ישראל אין דרך כזו. במקום כזה, אין פלא שהצעת התיקון עברה ברוב גדול, ואיל גרוס מביא את רשימת הח"כים שתמכו בהצעה.

אני, אישית, לא בחרתי באף אחד מהמפלגות שעל חבריהן נמנים ח"כים אלה. יתרה מזאת, לא מפתיע אותי לגלות ברשימה השחורה הזו חברים מש"ס, המפד"ל, האיחוד הלאומי או יהדות התורה. אפילו לא קדימה, מפלגת השלטון והשחיתות. אבל אני בטוח שיש בין הקוראים מי שהצביע לגמלאים (אויש, הם כאלה סבים חמודים...), לישראל ביתנו (אויש, ליברמן יעשה פה סדר...) או לליכוד (אויש, ביבי יעשה פה סדר...). ובכן, דעו לכם שלחברי הכנסת שלכם אין דרך ארץ, וארץ שממליכה עליה חברי כנסת כאלה היא ארץ ללא דרך.

אני מאוד מקווה שהצעת התיקון לא תעבור, ואם תעבור בג"ץ ישים לה קץ. רק אם זה יקרה, נוכל סוף-סוף להראות שגם בארץ שלנו נותרה עוד קצת דרך-ארץ.