שגיא נאור

בקומוניקט שצורף לאלבום, אלברשטיין מספרת שלמרות ששירי ערש אינם זרים לה, הפעם היא ניגשה למלאכה מכיוון אחר, כסבתא ולא כאם. "בשירים של השנים האחרונות יש מין רגשנות טכנית... אני חיפשתי את התום", היא סיפרה לבן שלו בראיון לפני כמה חודשים. זה בדיוק מה שמשתקף ברוח האלבום – מבט משועשע ומבודח, רגיש ותמים, בשירי הערש, בילדים ובשינה שלהם, ולא מבט רציני ואמהי, "שירי האמא המתלוננת" כפי שאלברשטיין מכנה אותם, שהיה נהוג בשירי הערש "של פעם". נקודת המבט הזו, שבולטת במיוחד בשירים כמו "טליה", גורמת לשירים לא להיות חיקוי למה שהיו עושים פעם, צל חיוור של הקלאסיקות הגדולות, אלא משהו חדש, רענן ומקורי.

"שביל החלב עובר

בין הריסים

ואנחנו מתכסים וטסים

כוכבים רחוקים

הם עכשיו בכף היד

ואנחנו נקטוף

ונזרה על המרבד"

                          (שביל החלב)

מתוך הביקורת שלי על "שביל החלב - שירי ערש" של חווה אלברשטיין, המתפרסמת היום בפורום מוסיקה ישראלית של ynet.