שגיא נאור

לפעמים אני מרגיש שהכל מאחורי

ולפעמים אני מרגיש שרק הכל מאחורי

ושוב מבלי לדעת איך, לאן, מדוע, רק אולי

שבא הזמן לנוע, ללכת

                                     (New Age Women #14 & 35)

אם הייתי מוסיקאי, אחד שמתעסק במוסיקה, שעובד על אלבום, אלבום בכורה או אלבום הבא, שחושב שיש לו משהו חדש, אחר, להגיד, לשיר – סביר להניח ש"עיר" של שלומי שבן היה גורם לי לפרוש מהמקצוע. לא פחות. אני חושב שזה היה קורה לי בדיוק בפזמון של "בעיות אישיות", שיר מספר חמש באלבום. זה היה קורה לי כי למרות שאני מכיר את שלומי, ויש דיבור כזה (אצלנו המוסיקאים) על כמה שהוא מוכשר וחכם ושנון ומנגן נהדר, גאון אפילו, זה פשוט לא הגיוני, לא פייר, שכל-כך הרבה גיוון וכשרון ועניין ייכנסו לתוך אלבום אחד, לתוך פתיחה של אלבום אחד. ועוד עם שם סתמי כזה, "עיר". כי השלומי הזה פותח את האלבום בנון-שלנטיות כזו עם "פעם שירים", שיר קטן עלי פסנתר, שנשמע כאילו הוקלט בסלון של שלומי (אני ממש יכול לשמוע אותו מרים טלפון לתלמודי ואומר לו שיקפוץ כי הוא רוצה להשמיע לו משהו...) וכאילו נכתב על-ידי איזה משורר צעיר. משם הוא ממשיך ל"New Age Women", שהטקסט השובב שלו כובש בשניות ונשמע כמו גלגול נשמות של מאיר אריאל זצ"ל והלחן מתכתב עם דילן (ממש כמו השם שלו) והביצוע המדויק (ותודה לבילויים), הו הביצוע המדויק, פשוט נוגע בשלמות. מי, לעזאזל, כותב ככה? ואם זה לא מספיק, אם חשבת שהבנת את העניין, את הקטע של שלומי, הוא מביא לך את "הומור" לפנים, השיר הכי לא מצחיק בעולם והכי טוב באלבום הראשון של נעם רותם (זה אני או ששלומי שר כמוהו בשיר הזה?), שהקטע האינסטרומנטלי שלו, עם המיתרים שמספקים "אנסמבל סולני תל-אביב" מביא אותי על סף דמעות. ואז "גור חתולים", שנשמע כאילו נכתב בתחילת שנות השבעים (טקסט – דוד אבידן, לחן וביצוע – שלמה גרוניך), אבל הוא רק עדות לכשרון הכל-כך גדול והוורסיטליות המדהימה של שלומי, כמו גם לרוח השובבות שלא הפסיקה לפעם בו למרות שהתבגר. אבל כאמור, רק "בעיות אישיות", אחרי כל מה שנכתב, נאמר והושר, נועץ בך את המסמר האחרון. שלומי לוקח בקלילות האופיינית לו טקסט של אבידן ועושה בו כבשלו, מלחין ושר אותו נהדר, מחזיר אותך באחת לשקט ולרוגע, פסנתר וגיטרה, למהות האמיתית של המוסיקה. בשלב הזה אני זורק את האלבום בכעס על הרצפה ומתחיל לעיין במודעות "דרושים". מה רע בלהיות קבלן שיפוצים?! כי זה פשוט לא הוגן, אתם מבינים, שבחור אחד קיבל כל-כך הרבה כשרון, וגם יודע מה לעשות איתו. אם הייתי מוסיקאי, "עיר" של שלומי שבן ללא ספק היה גורם לי לפרוש.

אבל אני לא (עוד לא?) מוסיקאי, אז אני מזמין אתכם בכל זאת לקרוא עוד היום (האמת, שגם מחר זה בסדר...) את הביקורת שלי על "עיר" של שלומי שבן בפורום מוסיקה ישראלית של ynet.