שגיא נאור

נניח שאני לוחץ על לינק ומגלה שהתוכן אליו רציתי להגיע איננו זמין עוד. זה קורא לי לא מעט, במיוחד כשהלינק מוביל לאיזה בלוג, שכותבו שינה את דעתו או ביקש למחוק את הכתוב או ווטאבר. נניח שזה קורה, אני מתבאס קלות ועובר הלאה. זאת כמובן בהנחה שזה לא קרה לי בקפה של הטוש.

כי אם הגעת ללינק כזה בקפה של הטוש, שמודיע לך בחגיגיות ובאינגליזית ש"This contnet is offline" (השגיאה, כמו גם הצבע האדום, במקור), אתה מתבקש לא לעבור הלאה, אלא להתחיל לעבוד. לא פחות.

"התוכן נמחק בידי מישהו", פוסק הקפה של הטוש חד-משמעית וגם ממליץ: "אתה יכול לבדוק את ההסטוריה של הדף וליצור קשר עם האדםהרלוונטי שמחק אותו" (השגיעה שוב במקור). ואם הגעתם עד כאן, ועוד לא חטפתם את הג'ננה, מגיע גם הסינג'ור האולטימטיבי: "אם יש לכם הרשאה מתאימה, אתם יכולים לנסות לעשות undelete לתוכן" (ההדגשה במקור).

בקיצור, הקפה של הטוש מצפה מאיתנו להיות או ארכיאולוגים או גשש-בלש או – אם אנחנו ממש מורשים לכך – אנטי-מחיקון. ואני, אני בסך-הכל רציתי להגיע לאיזה 404 בשלום...