שגיא נאור

בערך מגיל 13 אני גר בנפרד מההורים. יום אחד, בערך בגיל 13, ההורים שלי קיבלו החלטה ובנו על גג הדירה שלנו חדר, אותו העניקו אותו לבנם הבכור. מאותו הרגע, ברגעים הספורים שהייתי בבית, הייתי בעיקר ספון בחדרי,לא מראה את פרצופי יותר מדי בבית ההורים אלא, כדברי אמי (הפולניה), כשאני רעב. "אם היה לך מטבח שם, וודאי לא היית יורד בכלל", היא היתה אומרת במידה רבה של צדק.

עזבתי את החדר מייד אחרי שסיימתי את הצבא לטובת דירה משותפת בעיר שאין בה סתיו ברחוב עין חרוד עם בחורה שהתאהבתי בה בצבא. הדירה היתה מוזנחת, המטבח היה די נורא, ואפילו מקום לכיריים לא ממש היה. אז קנינו בדרום העיר כיריים קטנות כאלה, שתי להבות אש קטנות-גדולות, מין סמל לאהבה שלנו, ויצאנו לדרכנו המשותפת.

עזבנו את הדירה וגם אחד את השנייה. אני נסעתי לדרום-אמריקה, והיא עברה לדירה אחרת, באותו הרחוב, עם הכיריים שלי. כשחזרתי עברתי אני לרחוב אחר, רק כדי לחזור לדירה שלה ומשם לדירה משותפת של שנינו ברחוב מאנה הקטן והנהדר, שם גרנו חמש שנים תמימות בדירת שני חדרים, שבעליה הסב אותה לשלושה, רק כדי לגלות שהיא קטנה מדי ולעזוב לאבן-יהודה. אבל עבורנו היא היתה גדולה מספיק, עם מקרר משומש, תנור משומש וכיריים משומשות. את הכיריים הישנות שלנו אחסנו אצל ההורים.

ב-2003 קנינו דירה משלנו. השיקולים היו רבים - בעל הדירה שלנו רצה למכור את הדירה (ואכן מכר, כמה שבועות אחרי שפינינו אותה), לנו נמאס לחפש שעה חניה בכל יום ולחיות כמו חורנים, וחוץ מזה עמדנו לפני התרחבות המשפחה ודירה של שניים וחצי חדרים היא, איך לומר, לא מספקת. רכשנו דירה חדשה, מהניילונים, בגבעתיים (שזה המקום הכי רחוק מתל-אביב שאשתי היקרה הסכימה לעבור אליו), והפכנו אותה לבית. כחלק מהמעבר קנינו מטבח חדש, ואיתו את כל מכשירי החשמל הדרושים, ובכלל זה מקרר, תנור, קולט אדים (!!!) וכיריים. חדשים, מנירוסטה, של דה דיטריך, עם ארבע להבות ועוד אחת גדולה כזו, טורבו. כמו שאבי כתב, באלפיים ש"ח בערך בן-אדם קונה לעצמו אופי, וגם מעמד. ואז במאתיים-ועשרים ש"ח בן-אדם מביא עוזרת, ששורטת לו בלי לשים לב את הכיריים, עוד לפני שהספיק אפילו ללכלך אותן כהלכה.

אשתי תמיד אמרה לי "תקנה לי מטבח ותראה שאני אבשל", ואכן היא נכנסה ברצינות לתפקיד האשה והאם. תחילה סלט, אחר-כך חביתה, ואז אורז ופסטה וקציצות. אני חושב שאם ננסה לבשל עליהן משהו יותר מתוחכם או פלצני, משהו מהספר של אהרוני למשל, ייגמר הגז או יישרף התבשיל. על הכיריים שלנו לא מתבשל לו שום דבר fancy. אבל הכל טעים וחם ועם כל הלב. ממש כמו החיים שלנו.

*** בעקבות "כיריים" של אבי ולכבוד חגיגות שש שנים לנישואינו.