שגיא נאור

אהבת אמת. האם היא הגיונית,

האם היא רצינית, האם היא מעשית?

מה העולם מקבל משני אנשים

שמתקיימים בעולם משלהם?

הונחו על אותה הבמה ללא כל סיבה,

נבחרו אקראית ממיליונים אך משוכנעים

שזה חייב היה לקרות כך – כגמול על מה?

            על שום דבר.

האור יורד משומקום.

למה על שני אלה ולא על אחרים?

האין זה מרתיח את הצדק?  כן, בוודאי.

האין זה מפריע לעקרונות שחרטנו על דגלנו בדקדקנות,

ומדיח את המוסר מהפסגה?  כן, לשני העניינים.

הביטו בזוג המאושר.

לא יכלו לפחות לנסות להסתיר זאת,

לזייף איזה דיכאון קטן לטובת חבריהם?

הקשיבו להם צוחקים – זהו עלבון.

השפה שבה הם משתמשים – ברורה באופן מטעה.

והחגיגות הקטנות שלהם, הטקסים,

השגרות ההדדיות המתוכננות –

זו בבירור מזימה מאחורי גבו של המין האנושי!

קשה להעריך כמה רחוק הדברים יכולים להגיע

אם אנשים יתחילו להתנהג כדוגמתם.

על מה תסמוכנה הדת והשירה?

מה יישאר כזיכרון?   למה נתנכר?

מי ירצה להישאר בתוך התחום?

אהבת אמת. האם היא באמת הכרחית?

טקט והגיון בריא אומרים לנו לעבור על פניה

בדממה,

כמו שערורייה בחוגים הגבוהים של החיים.

ילדים טובים לגמרי נולדים ללא עזרתה.

היא לא תוכל לאכלס את העולם גם בעוד מליון שנים,

היא מופיעה לעתים כה נדירות.

הניחו לאנשים שלעולם לא ימצאו אהבת אמת

להמשיך ולומר שאין דבר כזה.

האמונה שלהם מקלה עליהם את החיים ואת

המוות.

כמה נפלא להקדיש את "אהבת אמת" של שימבורסקה, אחד השירים שאני הכי אוהב, לאהבת האמת הפרטית שלי, שש שנים אחרי שנשאתי אותה לאשה.

כמה משמח לדעת שגם אם אין היא הגיונית, אין היא רצינית, ואין היא מעשית, אני מקבל כל-כך הרבה, יום יום, מהאהבה הזו, מהעולם שבנינו לנו כדי להכיל אותה.

כמה מופלא לדעת שגם אם הונחו על אותה הבמה ללא כל סיבה, נבחרו אקראית ממיליונים, זהו הפרס האולטימטיבי (ואולי גם, כדבריה, זה חייב היה לקרות כך).

כמה נעים לגלות שאנחנו עדיין זוג מאושר, "זוג מאוהבים", עם הצחוקים והשפה והחגיגות הקטנות והטקסים והשגרה המתוכננת שאיש לא יבין.

אהבת אמת. האם היא באמת הכרחית?  אולי לא. האם היא באמת הכרחית לי?  ודאי. לא יכולתי להעביר את חיי בלעדיה. בלעדייך.

אנשים שלעולם לא ימצאו אהבת אמת ימשיכו לומר שאין דבר זה.

אני שמצאתי לעולם לא אניח לה.