שגיא נאור

כל מה שתקרא אני – לא לי.

אני עובר ברחוב, מופקר לְכָל

אשר יַכֵּנִי בלבוֹ.

צפור קטנה אשר היתה לצחוק

בפי עַזֵּי כנף – אומרת שיר.

עדיין שיר אומרת על כתפי.

עלה של סתיו נושר על קרחתי –

כי סתיו בעץ והעלה נושר.

לבוש בגדי חַגִּי אני חוגג

אינני יודע איזה חג –

אולי לכתי בכל אשר אלך.

ורק צפור קטנה אשר היתה לצחוק

בפי עַזֵּי כָּנָף

ורק עלה של סתיו

פה מלווים אותי

בכל אשר אלך.

                        (שיר על סתיו בעץ / אברהם חלפי)

פעם, בשיעור מולדת, המורה היתה אומרת ש"עוד מעט כבר סתיו", ויכולת להרגיש שתכף יבוא היורה ויפרוש שפע טיפותיו על פני העמק והעיר. כך זה היה, פשטות רכה, בילדותינו.

היום, בתל-אביב אין סתיו (כבר אמרתי), והעדות היחידה לכך שאמצע ספטמבר כבר הוא הימים שהתקצרו באדיבות הדתיים, שמנסים לקצר את הימים הנוראים ולתחמן (קצת) את אלוהים.

ואני, אני אין לי אלוהים מזמן. רק ציפורים קטנטנות שורקות עצב ואומרות שיר. מבקש, כמו גבריאל, אהבה וסליחה, אחדות ואמת, אמונה ותקווה, אור ושמחה. להיות מנוחם ולא מנחם, מבין ולא מובן, אוהב ולא אהוב. ומאחל לכולנו לקבל כל מה שנבקש ושייסלח לנו.

יום כיפורים פורה לכולנו, צום קל לצמים ורכיבה מהנה לרוכבים, גמר חתימה טובה ושנה טובה.