שגיא נאור

"עכשיו אחרי יומיים שלושה,
שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך..."

                                                                (פתאום כשלא באת, מלים: שלמה ארצי)

אני חוזר אל הבית

המלא בכל מה שיש בו תמיד

והוא כה ריק

אותך.

רסיסי דמותך מהדהדים מקירות החדרים.

הדי קולך, טביעות גופך.

הכר הבודד בצד שלך של המיטה.

הילד ששואל לעת ערב איפה את.

השגרה שלפתע נדמית סתמית

בלעדייך.

תמיד חשבתי שרק בדרך לשם

תוקפת תחושת הריקנות

והנה אני כאן

ובכל-זאת כל-כך ריק

אותך.