שגיא נאור

קצת בעקבות הפוסט הקודם, קצת בעקבות מחשבות על החיים, הרבה בעקבות האלבום המצויין של נעם רותם...

"אומרים שבלוויות אתה בוכה על עצמך

הרי התחלת רק עכשיו לחיות, הקמת משפחה

פתאום יש לזה סוף..."1

פעם התווכחתי עם גיא קבל עם ושרת על מה ששנים וניסיון חיים עושים לך בבואך לשמוע מוסיקה. הויכוח דנן עסק ב"עומד על נייר", שהיה ונותר אחד מהאלבומים שאני הכי מתחבר אליהם, אולי בגלל שהרגשתי ואני עדיין מרגיש שעולמו ועולמי משיקים זה לזה כל-כך. יש אלבומים ללא גיל, יש אלבומים אוניברסאליים, אבל אני הכי מתחבר לאלבומים שמספרים עליי, כאן ועכשיו. זה קרה לי לראשונה בגיל 16 עם אביב גפן ברוקXן (עוד לפני שהיה "אור הירח") ולאחרונה עם אביתר בנאי האחרון בגיל שלושים וקצת.

"מה אם יקרה לך משהו, מי יישאר עם הילדה

צריך לחשוב חיובי..."2

יש עוד המון אלבומים שאני אוהב ומכור אליהם. המון אלבומים שאני מעריך ומוקיר. אבל עם כל הכבוד ל-Over של פיטר האמיל, ל-Magic and Loss של לו ריד וג'ון קייל, ל"החומה" של פינק פלויד, אני לא יכול להתחבר לכאב הזה, לתחושות האלה, כמו שאני יכול להתחבר לנעם רותם.

"הולך לישון בלילה, מתעורר קצת מאוחר

לא מדבר על זה הרבה, חי מהיום עד למחר

זה הדברים הקטנים..."2

כי אני יכולתי להיות נעם רותם ונעם יכול היה להיות אני. כמעט בני אותו הגיל, אותו מצב אישי, אפילו מכירים אותם אנשים. וכשנעם כותב על הפחדים להישאר לבד, על הכאב לאבד אישה, על הבלבול בלהישאר עם ילדה קטנה לבד, אני יכול להזדהות, לכאוב, להרגיש.

"אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד"3

בגלל זה "שיר מהקומה התשיעית" הוא שיר כל-כך מופלא בעיניי. ובגלל זה "עזרה בדרך" הוא אלבום נהדר. ולמרות שב"עזרה בדרך" השיר, נעם מציע עזרה לכל הנדכאים והמסכנים, אני יודע ש"עזרה בדרך" הוא משהו, שאם אין לך אשה וילד, שאם לא התעוררת בלילה בפחד שאולי מחר לא תוכל לפרנס או לעשות את מה שאתה אוהב, שאם לא חששת שהחיים שלך ושל קרוביך בסכנה, לא תבין.

"תמיד יש מוזיקה ויש אור ויש חום ויש לב שצריך אותך ויש פחד וצחוק..." 2

וכמה טוב שתמיד יש גם אלבומים כאלה, כמו "עזרה בדרך", שיעזרו בדרך הארוכה ומרובת המכשולים אל האושר. צריך לחשוב חיובי, לא?!

כל הטקסטים לעיל מתוך "עזרה בדרך" מאת נעם רותם: "אין לזה סוף" (1), "שיר מהקומה התשיעית" (2), "עולה ויורד" (3)