שגיא נאור

 בזמן האחרון, ובסמיכות די מוזרה, עלו לאוויר שני קמפיינים היסטריים בהיקפם (ולראיה שאפילו אני, שונא פרסומות יחיה, שמתי לב אליהם מספיק כדי לחשוב עליהם...) ודומים להפליא באופיים – "הכל יכול לקרות" של פלאפון (באמצעות אדלר, חומסקי & ורשבסקי ובהיקף של 12 מליון שקל), שמרח בכל גוש דן (לפחות...) שלטים ענקיים צבעוניים והרים את הקמפיין החמוד-עד-מציק של הילדים שעובדים במטה של פלאפון ו"היכנסו לאתר ותרוויחו" של ויזה כ.א.ל (באמצעות גלר נסיס), שמרח על כל אתר ישראלי ובאמצעי התקשורת את שי אביב המשעשע-עד-מרגיז שמבקש סליחה.

מה דומה, תשאלו, בשני הקמפיינים האלה, פרט להיקף המרשים והקמפיין החמוד-עד-מרגיז?   השורה התחתונה, כמובן. שתי חברות גדולות פונות לקהל הצרכנים שלהן (הקיים, בעיקר), ומציעות לו מודל חדש לנהל את ענייניו אצלהן, כשהמוטיבציה העיקרית לכך היא שמודל הקודם דפוק (שזה אגב מה שהצרכנים חושבים מימים-ימימה...).

במלים אחרות, פלאפון וויזה כ.א.ל פונות למחזיקי הפלאפונים וכרטיסי הוויזה, מכות על חטא על השימוש (במשך שנים) בקונספטים בזויים, כמו התחייבות לשנים בתמורה לרכישת מכשיר או מתן נקודות שלא שוות דבר וחצי-דבר בתמורה לרכישות בכרטיס אשראי, ומציעות הפלא ופלא רעיונות חדשים, כמו להיפטר מההתחייבות והנקודות המטופשות. מכות על חטא, כי גם פלאפון וגם ויזה כ.א.ל מגדילות לעשות ולועגות למודלים הקודמים שלהן (הילדים המבואסים מ"מתחייבים וזוכים" או "מתחייבים ומרווחים", שי אביבי שמודה שהנקודות לא שוות כלום).

אז מה קורה פה, אתם שואלים?!   הלקוחות, באופן מפתיע, עוברים למתחרים כי הם לא מרוצים. כלומר, התחרות הברוכה בשוק הסלולרי וכרטיסי האשראי מכופפת את החברות האלה ומכריחה אותן להציע מודלים שפויים יותר והוגנים יותר, גם אם עדיין רחוקים מלהיות מושלמים. ויזה כ.א.ל רוצה לחסוך כסף ומחפשת בידול, פלאפון מוטרדת מניידות המספרים, בגלל זה, ורק בגלל זה, הן מודות בעבירות שעשו ומבקשות מחדש את אמוננו כדי לתקן אותן.

רגע, זה מזכיר לי משהו...  יכול להיות שאדלר ושות' או גלר ונסיס עברו הכשרה אצל אהוד אולמרט, האיש והטריק?  הרי מה שקורה כאן זה המסקנה הכי טובה שמישהו הסיק ממלחמת לבנון השנייה, הרבה יותר ממה שוינוגרד ושות' אי פעם יוציאו: אם פישלת, כלומר הונית את הציבור, עבדת עליהם, שדדת אותם, רימית, צא לתקשורת, תאמר "טעיתי" ו"סליחה", אפילו תסתלבט קצת על עצמך, ואז תרצין מבט ותאמר שאתה תסיק את המסקנות ותתקן את הבעיה, אפילו תאמר לכולם איך אתה הולך לפתור את כל הבעיות. העיקר – שאתה נשאר בתמונה, שהכתר עדיין על ראשך ושהציבור עדיין יילך אחריך (כי הציבור מטומטם, וזה כולם כבר יודעים).

עם זאת, האופנה הזו, של בקשת חרטה והחלפת המודל, היא בהחלט אופנה מבורכת. במיוחד אם היא תביא לנו תועלת אמיתית. אני, שאינני לקוח של פלאפון וממילא לא ניצלתי מעולם את הנקודות של ויזה כ.א.ל (והמבצע החדש לא נראה לי יותר אטרקטיבי), לא ממש הרווחתי מהקמפיינים לעיל, אבל אני בהחלט יכול לחשוב על חברות רבות שאשמח שיילכו בכיוון הזה: דמיינו את שרי אריסון מבקשת סליחה ומורידה, סוף סוף, את עמלת המינימום המעצבנת שאני משלם על החשבון הלא פעיל שלי (חכי, חכי, שרי, בינואר אני סוגר אותו...); פנטזו על דובי וייסגלס, שצריך להתנצל על כל-כך הרבה דברים ממילא, יורד על הברכיים ומודה שדמי המנוי שכולנו משלמים לבזק לא מחוייבים במציאות ומבטל אותם (חכה, חכה, דובי, אני עוד אעבור לטלפון של הכבלים); חלמו על בועז יונה מודה שגנב את כל כספם של הלקוחות המסכנים שלו, ומבטיח להחזיר להם את הכסף (בתשלומים, ל-50 שנה, אם אשתו לא תבזבז את כל הכסף...).

הפחד הגדול מכל העניין הזה שחברות יאמצו את העניין הזה כדי להתמודד עם הבעיות שלהם בצורה שכזו, חפיפניקית ולא מחוייבת. למשל, המנכ"לים של טיב טעם יודו שהיו מעורבים בסקנדל כמה חתולים ויציעו קונספט חדשני של כלבים אימתניים שיאבטחו את הבשר שלהם מחוץ למקררים. למשל, חברת חשמל תודה שהפסקות החשמל שלהם הם תוצאה של הזנחה פושעת ויציעו לפתוח עוד כמה תחנות כוח מזהמות. למשל, yes שיודו שמשהו בתשתית שלהם מחורבן ויציעו ערוצים שאף אחד לא רוצה לראות בחינם לשלושה חודשים. אה, שיט, זה בעצם כבר קרה...

לסיום, אני ממש לא מבין את המתחרים של פלאפון וויזה כ.א.ל, שלא מנצלים את הקמפיינים התבוסתניים האלה שמרימים להם להנחתה כדי להכניס להם בוולה. הכל יכול לקרות, ילדים?   מה שסביר שיקרה זה שההורים שלכם הולכים להפסיד עוד כמה אלפי לקוחות.   עולם חדש אחושילינג, מר אביבי?    עכשיו אני אחושילינג זורק את הוויזה שלך לכל הרוחות. ממש כמו אהוד אולמרט, שהייתי שמח לבעוט בישבנו בוולה הישר לרחוב כרמיה, כך מישהו צריך לבעוט באחוריהן של החברות האלה, כי הן צוחקות, עלינו ולא איתנו, כל הדרך לבנק.

נ.ב. אילן, זה בצחוק. אל תפטר אותי...