מבחר גבינות תובנות שוויצריות משהותי הקצרה כאן:
בטיסה של חברה שוויצרית (Swiss) כולם מסביב שותים בירה. מי שלא שותה בירה שותה קוקטייל. בלית ברירה הזמנתי יין (אוסטרלי, לא רע בכלל, בהתחשב). אחרי בקבוקון כבר לא היה איכפת לי מה קורה עם כולם מסביב.
שדה התעופה בציריך הוא בדיוק מה שאתה מתאר לעצמך – מסודר, תכליתי ומשעמם את התחת... מצד שני, רק בשדה התעופה של ציריך, כנראה, טיסה (Swiss שוב) יוצאת לפני הזמן ומגיעה ליעדה לפני הזמן.
בטיסות של Swiss מגישים, במקום חטיפים עבשים, חפיסות שוקולד. שוויצרי, כמובן. זה לא דיאטטי במיוחד, אבל לפחות זה טעים. הם אפילו עוברים אחר-כך ומציעים עוד.
בטיסות של Swiss, אפילו מקומיות, יש VOD ובאל-על, אפילו בטיסות לארה"ב, אין. הכיצד?!
הרכבת בשוויץ יוצאת תמיד בזמן. על הדקה.
קניתי כרטיס לרכבת למחלקה השנייה. המחלקה השנייה נראית כמו המחלקה הראשונה (שאין) ברכבת ישראל. זה עשה לי חשק לברר איך נראית המחלקה הראשונה.
רכבת לילה מג'נבה ללוזן, עם דויד פרץ ב-iPod שר על הדרך מבאר-שבע לירוחם, זה כל-כך סוריאליסטי שחשבתי אפילו לכתוב על זה סיפור.
יום ראשון בלוזן הכל סגור. אבל הכל, ממש, למעט המוזיאונים וכמה בתי קפה. יש פה הרגשה של שבת במאה שערים. זה גורם לך להעריך מאוד את תל-אביב.
"סן-פרנסיסקו של שוויץ" מכונה לוזן על שום השיפועים החדים של רחובותיה. הייתי בסן-פרנסיסקו מספר פעמים, ואני יכול לספר לכם - - - סן פרנסיסקו היא לא. עם זאת, זו בהחלט עיירה אירופית קלאסית – כנסיות, אגם, ואנשים שלא יודעים אנגלית.
חוץ מזה, אף אחד לא מעשן פה. אפילו האוטובוסים נוסעים על כבלים חשמליים. האוויר פה כל-כך נקי וקר בדיוק במידה הנכונה (9 מעלות צלזיוס). אין מה לומר - אירופה עושה לי טוב.
שוויץ מפורסמת בשוקו ובקפה שלה, כמו גם במאפים. ומה הוא בית הקפה המלא ביותר ביום ראשון בלוזן? סטארבאקס. נכנסתי בגלל ה-wireless, נשארתי בגלל הקרם ברולה לאטה.
במהלך היום אני שם לב לאנשים בודדים שמסתובבים בעיר עם מצלמה ונראים אבודים ממש כמוני. בערב אני פוגש את כולם בקבלת הפנים.
הלכתי לקולנוע ממול המלון שלי לראות מה מציג שם. "הבועה" של איתן פוקס זה מה שמציג שם. קצת התביישתי שאפילו בארץ לא ראיתי את זה. התביישתי והלכתי לראות את "Cassandra’s Dream", החדש של וודי אלן.
כרטיס קולנוע, כמו כל דבר בשוויץ, עולה המון. 17 פרנק שוויצרי. תוסיפו לזה פופקורן ושתייה והגעתם למאה שקל. אבל היה שווה לשלם מאה שקל ולראות את וודי אלן מזכיר את ימיו הגדולים בקומדיה אנגלית שחורה.
בכל מקום בבית הקולנוע יש פחים. הפחים מחולקים לשלושה – אחד לבקבוקי פלסטיק, אחד לקופסאות הקרטון של הפופקורן ואחד לסתם זבל. זבל מי שלא ממחזר.
בכניסה לאולם הקולנוע אין סדרן. אין מקומות שמורים, ובכל זאת הכל מאוד מסודר. גם החצי שעה של הפרסומות – בכל הטכנולוגיות, משקופיות בזויות סטייל שנות השבעים ועד סרטים משעשעים בדולבי דיגיטל – היתה מסודרת. כמעט כבר התייאשתי.
מה הסרט היחיד שהוקרן ב"בקרוב" לפני הסרט שלי? "ביקור התזמורת". היה יותר מסוריאליסטי לראות קהל של שוויצרים צוחק (נשבע לכם, צוחק!) מששון גבאי מדבר ערבית מתורגם סימולטנית לצרפתית וגרמנית. "נציג ישראל לאוסקר 2008", נרשם בסוף הטריילר. אשתי, תרשמי לך שאנחנו צריכים לראות אותו לפני כן...
לילה טוב (מ)אירופה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
