אַתֶּם יְכוֹלִים לִנְסֹעַ לְטִיבֶּט.
לִרְכַּב עַל גָּמָל.
לִקְרֹא בַּתַּנַ "ך.
לִצְבֹּעַ נַעֲלַיִם בְּכָחֹל.
לְגַדֵּל זָקָן.
לְסוֹבֵב אֶת הָעוֹלָם בְּסִירַת נְ יָר.
לִלְעֹס רַק בְּצַד שְׂמֹאל שֶׁל הַפֶּה.
לְהִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה בַּעֲלַת רֶגֶל אַחַת.
לְהִתְגַּלֵּחַ בְּתַעַר
וּלְקַעְקֵעַ אֶת שִׁמְכֶם בִּזְרוֹעָהּ.
לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם בְּבֶּנְזִין.
לִישֹׁן כָּל הַיּוֹם וּלְטַפֵּס עַל עֵצִים בַּלַּיְלָה.
לִהְיוֹת נְזִירִים וְלִבְלֹעַ קְלִיעֵי רוֹבֵה-צַיִד.
לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר מִתַּחַת לַמַּיִם.
לְבַצֵּעַ רִקּוּדֵי בֶּטֶן לְאוֹר נֵרוֹת וְרֻדִּים.
לָרוּץ לְמוֹעֶצֶת הָעִירִיָּה.
לִחְיוֹת בְּחָבִית.
לְפַצְפֵּץ לְעַצְמְכֶם אֶת הָרֹאשׁ בְּגַרְזֶן.
לִשְׁתֹּל צִבְעוֹנִים בַּגֶּשֶׁם.
רַק אַל תִּכְתְּבוּ שִׁירִים.
אני כותב שירים כל חיי. כותב שירים מאז שאני זוכר את עצמי.
בתקופות שבהן לא יכולתי לנסוע לטיבט או לגדל זקן, וגם בתקופות שכבר יכולתי, כתבתי שירים.
לפעמים במקום לבצע ריקודי בטן, לפעמים במקום לחיות בחבית, לפעמים אפילו במקום לפצפץ לעצמי את הראש – כתבתי שירים.
הייתה תקופה שבה חשבתי שאני הילד (אחרי זה – הנער) היחיד שכותב שירים.
נזכרתי בכך כשקיבלתי (עוד) אימייל משרית שץ, האמא הרוחנית של "עיין ערך שירה", מגזין השירה המקוון שאני כה נהנה לקרוא (ושחוגג בימים אלה שנה להיווסדו... מזל טוב!).
שרית בישרה לי (ולשאר המנויים) על השקתו של מגזין שירה לבני נוער, "נדודי שירה" שמו, שמטרתו "לספק במה ליוצרים צעירים ולהפגיש אותם עם אמנות השירה".
השיר הפותח של גליון מספר 1 של המגזין הוא "עצה ידידותית" של צ'רלס בוקובסקי (בתרגום המצוין של עודד פלד).
הילדים של היום, כך נדמה לי, מסובבים את העולם. הם ישנים כל היום ומטפסים על הרים בלילה.
בכל-זאת, נראה לי שגם הם כותבים שירה.
אז, ילדים - בוקובסקי? אני לא הייתי לוקח עצות ממנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
