שגיא נאור

במסגרת הקמפיין הנרחב שמריצה התקשורת הישראלית (המתלהבת-כאילו-היו-לה-אופציות והכה-מאחרת-בהתלהבות-שלה-אחרי-כל-העולם) באשר היא בנושא "פייסבוק - אם אתה לא שם, אתה לא קיים", עלה בשבוע שעבר בלון אוויר חדש לשמיים המאפירים של ארץ הקודש - "150 אלף ישראלים כבר נמצאים בפייסבוק, ואיפה אתה?" (הנה דוגמה מהטוש).

"הנהירה לא עוצרת", "הקהל הישראלי שנמצא בפייסבוק נחשב קהל איכותי וממוקד", "העובדה כי האתר הוא בשפה האנגלית נחשבת כסנן ראשוני המעיד על איכות" ועוד כהנה וכהנה גוזמאות מופרכות מפוזרות אל אוויר העולם, והתוצאה?  אנשים מן הישוב מבזבזים שם את זמנם לריק במקום לעשות את עבודתם. אנשים כמו ראש העיר שלי שבמקום לעמול על הפארק מתחת לבית שלי שמתעכב כבר ארבע שנים עושה לו חברים בפייסבוק.

ובכן, יקירותיי ויקיריי - אם 150 אלף ישראלים נמצאים בפייסבוק, זו סיבה מצויינת לא להיות שם. כבר הסברתי לכם למה, לא?!  (ואם לא, הנה מבט צהוב ומעניין בעניין). 

ובכן הנה, שוב, שלושה טיעונים עיקריים כנגד פייסבוק בכלל וישראלים בפייסבוק בפרט:

ראשית, כל מקום אליו מגיעים יותר מדי ישראלים גם נראה ככה (ע"ע מדינת ישראל, לוס אנג'לס, מיאמי, גואה).

שנית, כל הייפ מנופח, מאולץ ומפוברק שנזקק לכותרות סנסציוניות השכם וערב כדי למשוך אליו מאמינים (ע"ע נתניהו, הפורום של לנדמרק, מפלגת קדימה) הוא בטוח שיגעון שיחלוף מהר ויתפוצץ לכם בפנים כשהוא יעשה את זה.

ושלישית, משום שגם בבני-ברק יש 150 אלף ישראלים (נכון ל-30 ביוני 2007). בחולון יש 170 אלף, בנתניה 175, בבאר שבע ובפתח תקווה 186, ובאשדוד 205 אלף. So fucking what?   זה אומר שצריך לרוץ ולבלות בבני-ברק ארבע שעות ביום?!

בקיצור, פייסבוק בתחת שלי. עם 150 אלף ישראלים, בטח רואים לו את החריץ...