שגיא נאור

טוב, אני בלוגר די חשוב, יש לי אצבעות זהב

ואוהבים אותי בכל מקום שאני נמצא

אני כותב על היופי וכותב על האמת

ומקבל בוחטות של כסף בתמורה

אני לוקח כל מיני כדורים שמספקים לי כל מיני ריגושים

אבל הריגוש שלו פיללתי בסתר

הוא הריגוש שיתפוס אותך כשתראה את הפוסט שלך

על השער של עמותת ישראבלוג.

הולך לראות את הפוסט שלי בעמוד הראשי

הולך לשלוח את התמונה לכל החברים שלי

הולך לראות לינק לבלוג שלי, איזה גבר

על השער של עמותת ישראבלוג.

                                                (מבוסס על The Cover of the Rolling Stone)

באחד הקטעים האהובים עליי ביותר ב"כמעט מפורסמים" (שהוא אחד הסרטים האהובים עליי ביותר) מתכוננת להקת סטילווטר לעלות לבמה מול קהל משולהב. חברי הלהקה מתכנסים במעגל ויחד עם וויליאם, בן דמותו של הבמאי קמרון קרואו, שרים את שיר החימום שלהם, The Cover of the Rolling Stone של Dr. Hook and The Medicine Show. (לא הצלחתי למצוא את הקטע הזה בשום-מקום. מי שיצליח לארגן לי אותו און-ליין – מלך!).

ובכן, להופיע על השער של "רולינג סטון" היה (ועודנו?) החלום של כל אמן שמכבד את עצמו.  של סילברסטין, סופר הילדים המפורסם ("העץ הנדיב"), נהג לבלות עם מוסיקאים ובכלל זה עם Dr. Hook וכתב עבורם את השיר (כמו גם שירים נוספים).

קמרון קרואו, הבמאי של "כמעט מפורסמים", היה כתב של ה"רולינג סטון", ממש כמו וויליאם, כוכב הסרט. סטילווטר הופיעו על השער בסופו של הסרט ממש (ראו תמונה למטה). ו-Dr. Hook and the Medicine שביצעו את השיר הופיעו על השער שלושה חודשים אחרי שהשיר פורסם (מרץ 1973).

ואני?  אני רק רציתי להיות על השער של עמותת ישראבלוג...  

 תמונה מוגדלת בשקל תשעים? הקליקו על התמונה או כאן.

זאת אומרת, לא ממש רציתי להיות על השער, אבל קצת פרסום אף-פעם לא מזיק. לא שמישהו סיפר לי על זה. התחלתי לחשוד שמשהו כזה קרה כאשר החלו להגיע ים של תגובות מכל מיני פקאצות ושאר ילדים, תגובות שנעו מ"קח את עצמך מפה ותשחרר אותנו מעולך, אנחנו לא צריכים אנשים כמוך כאן" ועד "ולשבת כל היום וכתוב על פייסבוק בבלוג שלך , (בגיל 33?!?) זה בסדר?". וכל זה לסתם פוסט על ישראלים בפייסבוק. מזל שמישהו הזכיר את נענע, אז בדקתי.

ולא שנענע בחרו ללנקק לאיזו ביקורת מופלאה על אלבום או הופעה שרשמתי. גם לא משהו מקורי שכתבתי. אפילו לא קטע על יובל. סתם פוסט קטן ומשעשע, שהגיע לעמוד הראשי של האבא המאמץ של ישראבלוג, וזכה למיני תהודה. התוצאה, אגב, היא שהמונה המוזר בתחתית הבלוג שלי, זה שאין לי מושג מה הוא סופר אבל יש לו איזה קורלציה לכמות הקוראים כנראה, כבר תיכף ב-98 אלף, מה שאומר שחגיגות המאה אלף כבר מעבר לפינה (דוברמן, אתה לא לבד!).

אני רק מקווה שהקורא המאה אלף יגיע מפוסט קצת יותר מרשים (וישאיר תגובות קצת יותר ראויות...).