שגיא נאור

כרמי גילון, לשעבר ראש השב"כ והיום ראש מועצת מבשרת ציון, מצוטט היום בYNET  באומרו: "האתיופים הורסים, מלכלכים ומחטטים בפחים". הוא גם מוסיף ומסביר: "...מרכז הקליטה מוריד את ערך הדירות, ברור שאני לא רווה נחת. אני אומר את האמת. מה, אני מת שיהיה לי מרכז קליטה פה במרכז היישוב? לא. אני מתייחס אל זה כאל עובדה קיימת. אני חושב שזה חלק מתפקידי כראש רשות, כאיש ציבור, לעסוק בקליטת העלייה...".

אין ספק שעם עוד אנשים ככרמי גילון, שיעסקו בקליטת העלייה, האתיופים ייקלטו בצורה נהדרת, ארץ ישראל תמשיך להיות תרבותית ואוהבת זרים, ובא לציון גואל. אני רק מתפלא שמר גילון עוד לא הציע לטלטל מעט את האתיופים, לחץ פיזי מתון – אתם יודעים, בתקווה שאולי זה יעזור.

אז לתשומת לבו של מר גילון - - - לפני שמונה עשרה שנים, כתב בחור צעיר בשם אהוד בנאי שיר בשם "עבודה שחורה". אני חושב שזה חלק מתפקידו של כל ראש רשות, של כל איש ציבור, לקרוא את השיר הזה לפחות כל יום (פעם אחת ביום זה מספיק), לפני שהוא מתפנה לעסוק בקליטת העלייה. כי הבניין ההוא דומה באופן מפתיע לבניין של מר גילון, והלב של אבן... נו, תבינו לבד.

הנה השיר, לשירותכם:

האחים כהי העור שבאים מאתיופיה
מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה.
הבנים האובדים, אחרי תלאות הדרך,
מגלים לאט לאט את הארץ הרחוקה.
הם שנים חלמו עליה, ועכשיו זו המציאות,
כשאומרים להם לטבול, לשטוף את התמימות.
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור,
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור...

האחים כהי העור במרכז קליטה בטבריה
מנסים לקלוט ולהיקלט וזה לא קל.
מאצל המדורה, מעבר להרי החושך,
אל הרחוב המקומי, הדיגיטאלי, המבולבל.
הם שנים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות,
גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות.
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור...

האחים כהי העור יחפים בצד הדרך
מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר.
הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן,
מחכים שתיפתח הדלת מבפנים.
הם היו נאמנים, כן, הם חיכו לה לבשורה,
ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה...