שגיא נאור

זה התחיל כעוד בוקר שגרתי.

התיישבתי ליד השולחן שלי וחיכיתי שה-Outlook בלפטופ יסתנכרן עם ה-server. מוזר, אמרתי לעצמי, רק שני אימיילים. הקלקתי על ה-browser כדי לבדוק את ה-Gmail ולהפתעתי קיבלתי את ההודעה המעצבנת הטוענת שאינני מחובר לאינטרנט. בדקתי את הכבל מהמחשב ל-switch. בדקתי גם את זה שמה-switch לקיר. הכל בסדר, ובכל-זאת לא הצלחתי להתחבר. הרמתי טלפון לבחור מהחדר שליד. "יש לך אינטרנט?", שאלתי אותו. "לא", הוא ענה, "האמת שבדיוק רציתי לשאול אותך את אותה השאלה". "מוזר", אמרתי לו, או אולי לעצמי, "מאוד מוזר". טלפון קצר לחבר'ה מה-IT. גם הם לא יודעים כלום. זה תיכף יחזור, בטח תקלה מקומית של הספק. טוב, אמרתי לעצמי, נעבוד קצת. עד הצהריים זה בטח יסתדר.

בצהריים שוב בדיקה. אין אינטרנט. אין גם הודעות במייל שבאו מחוץ לחברה. משהו מריח לי לא טוב, אמרתי לחבר בארוחת הצהריים. עזוב, הוא אמר, אל תהיה כבד. חזרנו מארוחת הצהריים, ועדיין אין כלום. כמה שעות בלי לבדוק את מצב התיבה ב-Gmail ואת מצב המנייה, שלא לדבר על הכותרות של ynet, וכל החבר'ה בעבודה נהיו עצבניים. הבחורים המסכנים מה-IT נראו חסרי אונים. זו בעיה כלל ארצית, טען המנהל שלהם, עובדים על זה עכשיו בבזק.

הלכתי הביתה בערב ועדיין אין אינטרנט בחברה. בדרך, בחדשות של שמונה, יונית לוי הכריזה ש"תקלה מוזרה ברשת האינטרנט הותירה מיליוני גולשים ברחבי העולם ללא חיבור". מוזר, אמרתי לעצמי, מאוד מוזר. הגעתי הביתה, והבטתי במחשב השומם. Limited or no connectivity. התיישבתי מול הטלוויזיה. כמה זמן לא התיישבתי מול הטלוויזיה. משהו הטריד אותי מאוד, ולא יכולתי להתרכז בכלום. בחצות עלה המבזקן והודיע שתיכף תתחיל מסיבת העיתונאים של הנשיאה קלינטון. הזדקפתי בכורסא, תוהה האם יש קשר בין מסיבת העיתונאים ליום המוזר הזה.

"אזרחי העולם", החלה קלינטון את הנאום שלה, "היום, ה-4 באפריל 2010, שוחרי חופש ברחבי העולם אבלים על לכתה בטרם עת של רשת האינטרנט". קולות של נשים פורצות בבכי מילאו את האולם. "האינטרנט ליוותה את המין האנושי מזה שלושים שנה, מאז ימיה הראשונים של DARPA. מאז 1991, כשטים ברנרס-לי פיתח את ההייפרטקסט, ה-WWW היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. רק אתמול קראתי בסקר ש-22 אחוז מהאנושות גולשת באינטרנט, שזה יותר ממיליארד אנשים. והקשר הזה, הבלתי-אמצעי, בין אנשים לאנשים נגמר היום ואיננו עוד. רציתי להגיד היום לאינטרנט, מכולנו: אינטרנט, אתה מת!".

"מאמי, את מקשיבה לזה?", צעקתי לאשתי שבחדר השינה. "מה?", היא צעקה בחזרה. "את רואה חדשות?". "לא, אני באמצע 'חוק וסדר'". "אה". הבטתי מהחלון אל החלונות שבבניינים מולי. חלקם היו מוארים, רובם היו כבר חשוכים. תהיתי כמה אנשים יתעוררו מחר בבוקר ויגלו שעולמם חרב, וכמה אנשים יקומו מחר לסתם עוד בוקר שגרתי. ואני?  אני הלכתי לכיוון חדר השינה, מתעלם בהפגנתיות מהמחשב המנותק והמיותם שבחדר העבודה. נכנסתי למיטה, התכסיתי בשמיכה והלכתי לישון. ובחלומי חלמתי שיש לי 1825 הודעות ב-Inbox שאני לא יכול לקרוא...

הסברים, ביאורים וכו':

1. האינטרנט יסתיים ב-2010: http://www.dslreports.com/shownews/The-Internet-Ends-in-2010-89585

2. על ההיסטוריה של האינטרנט: http://www.isoc.org/internet/history

3. 404 הוא קוד התקלה לחוסר תקשורת ב-HTTP.

4(40). בתיבת ה-Inbox שלי ב-Gmail יש כרגע 1825 הודעות שלא נקראו.