שגיא נאור

- אנחנו די אוונגארד, לא קל לעכל אותנו ואנחנו גם לא טורחים יותר מדי. נעים לנו ככה. 

השנה הייתה 2005, רגע אחרי שההייפ הצועני התפוצץ בטירוף ומכל בר ובית קפה בתל-אביב יכולת לשמוע צלילים ערביים, בלקניים או עירוב של שניהם יחד. אלבום הבכורה של הבלקן ביט בוקס (להלן: בב"ב) יצא לאוויר העולם. גם אני, כמו רבים וטובים, פטרתי אותו בנפנוף ידיים. כן, אני מת על תומר יוסף. כן, מדובר באוסף של אנשים מוכשרים לאללה. אבל מצטער – הייתי סקפטי, גם אם נענעתי את התחת לא פעם וחייכתי חיוך לא רצוני למשמע הרצועות הסוחפות של האלבום ההוא.

והבב"ב?  הם ממש לא התרגשו. במקום זה הם בילו את השנתיים האחרונות כשהם מסתובבים בעולם מאושרים, חיים בניו-יורק ובישראל, מנגנים עם פיטר גבריאל, מקליטים בניו-יורק, ולא טורחים יתר על המידה להתחבב על העם היושב בציון. זה קצת לא פייר שהם נשארים בשוליים, זה קצת לא נעים שהם לא סופרים אותנו. אבל ככה נעים להם, וכשנעים להם – זאת הבנתי כשסיימתי להאזין לאלבום החדש שלהם, "Nu Med" – זה מאוד נעים גם לנו.