שגיא נאור

"אל מלא רחמים!!!", נשמעה זעקתו של המלאך גבריאל בכל רחבי כס מלכותו של הקב"ה, "אל נורא עלילה!!!".

"חלאס, גבריאל", התריס השם יתברך לעברו, "אמרתי לך להפסיק עם מלות התואר האלה. כשאנחנו רק שנינו כאן, אתה יכול להסתפק ב'אדון העולמים'. אפילו 'אדונָי' זה בסדר".

"כן, אדונָי", ענה גבריאל בהכנעה, "אדונָי – מדובר במשבר רציני. זה לא צחוק, אדונָי. העם-ישראל שלך בסכנת הכחדה אמיתית".

"מה הפעם, גבריאל?", שאל האלוהים, בטון משועשע-משועמם, "עוד פעם קמים עלינו לכלותנו?  מי זה – האיראנים, אל-קאידה, הגרמנים, הצרפתים, מי?".

"לא, זה לא זה", אמר גבריאל.

"אז מה, התבוללות המונית, אינקוויזיציה, אינתיפאדה, אינפלציה?".

"לא, גם זה לא", הנהן שוב גבריאל בראשו לשלילה.

"נו, אז יאללה, shoot – למה באת לכאן והטרדת אותי באמצע השלאף-שטונדה?".

"אדונָי, אני לא יודע איך לספר לך את זה...   הם...  הם...  הולכים לשחק נגד באיירן מינכן בערב ראש השנה".

"מה זה?", שאל היושב במרומים בפליאה.

"כן, כן... מכבי ת"א הולכת לשחק בליגת האלופות נגד באיירן מינכן בערב ראש השנה. הם לא מוכנים להקשיב, אדונָי. לא ליונה, לא לדריקס, אפילו לא לאריק. זה הסוף, אדונָי. יום הדין, המבול השני, קץ הקצים".

"תגיד לי, גברי, אתה דפוק?  בשביל זה אתה מעיר אותי באמצע הצהריים?   נראה לך שאין לי דברים יותר חשובים לעשות מלהתעסק במשחק כדורגל מטופש, ועוד כזה שבמילא יקרעו לנו בו את הצורה???".

הוד מלכותו הביט במלאך גבריאל במבט שאינו משתמע לשני פנים, כזה שהוציא את ישראל מעבדות לחירות, חצה את ים סוף, הוריד את המן, ואמר לו לאט-לאט כדי שיבין: "אני חוזר עכשיו לישון. אני לא רוצה שתעיר אותי בשום פנים ואופן. לא רוצה לשמוע על הגדר הפרדה, לא פרס רץ לראשות הממשלה, כלום. אם הארץ לא עומדת להימחק בתוך שעה, אם קיום המין האנושי לא בסכנה ממשית, אתה לא מתקרב לכאן. ברור?".

"כן, אדונָי. מצטער, אדונָי.", ענה גבריאל, בוש ונכלם, "פשוט כולם שם למטה מתעסקים רק בזה...".

"נו, במה אתה רוצה שיתעסקו, גבריאל?   במלחמה בעוני, בתאונות הדרכים, בחינוך?   הם הרי עדיין מחכים למשיח...  תגיד, באמת, כבר הרבה זמן אני רוצה לשאול אותך – מה קורה עם הגיוס של המשיח הזה?   התחלת עוד פעם לראיין מועמדים???".