שגיא נאור

שמעתי ביום שישי ברדיו את "טיפה", הסינגל הראשון של אמילי קרפל, ששוטף (כך נאמר לי לפחות) את הרדיו כמו טיפות של גשם.

מצאתי את עצמי מאזין לפתיחה, לפזמון ואומר לעצמי: "שיואו, היא כזו מוכשרת... הקייט בוש הזו".

לידיעת הגברת קרפל ("שכתבה והלחינה בעצמה"): כשמתרפקים על שנות ה-80 בטענה ש"כבר לא כותבים היום מוסיקה כזו", לא מתכוונים שמישהי צריכה לכתוב מוסיקה ממש, אבל ממש, כזו...

ואם כבר רצים במעלה ההר, הביצוע הכי טוב לשיר הזה הוא בכלל של פלסאבו: