שגיא נאור

הנה חדשות שבאמת מדהימות ומרגשות אותי: ליאונרד כהן, האיש והאגדה, הודיע שלשום, יום אחרי שנכנס רשמית להיכל התהילה של הרוק'נ'רול, שהוא עומד לצאת לסיבוב עולמי.

לסטריאוגאם כבר יש את רשימת המופעים, כולל כמה באירופה (שזה חו"ל ממש ממול) שגורמים לי לרייר (יקירתי, מה את אומרת?!).

כהן, בגיל 70 פלוס, הוא עדיין אחד האמנים האהובים והמעניינים ביותר שאני מכיר. המחשבה על אנרגיות חדשות שעוברות בגופו, על אלבום חדש שיכול לקרום עור-וגידים במהלך או אחרי הסיבוב הזה, וכמובן האופציה לראותו אותו לייב (יש מצב להופעה בארץ?!), גורמת אפילו לי לספוק כפיי השמיימה ולבקש קצת התחשבות.

ליאונרד, מזמן, שר... הללויה! 

ובאותו עניין - בטקס ההכתרה המרגש להיכל התהילה הקריא לו ריד קטעים מהטקסטים של כהן ואמר ש"אנו כל-כך בני מזל לחיות באותה תקופה כמו ליאונרד כהן". כהן עצמו אמר שכל העניין הזה "זה לא אירוע סביר עבורי" ואף סיים בבדיחה-למבינים: "ראיתי את העתיד של הרוק'נ'רול והוא לא ליאונרד כהן" (לפחות מבינים: ע"ע).

כך או כך, דמיאן רייס, חביב הבלוג, נתן את קולו בקאבר מרגש לכהן, גם אם הבחירה שלו - ב"הללויה" - היא אפעס קצת נדושה.

היה נפלא, ויהיה עוד יותר נפלא לראות את כהן מבצע את השיר בתל-אביב...  הללויה!

 דמיאן, השבוע, שר... הללויה!