שגיא נאור

מאז ההתקלות החזיתית באמילי קרפל בפוסט ההוא, שזכה לתגובות מעורבות (מחצית היו בשוק מהפלגיאט, מחצית פשוט אוהבים כנראה את איך שאמילי נראית...), אני מודה שהתחלתי לעקוב במידת-מה אחרי האישה והתופעה.

ובכן, כשהיא לא עסוקה ב"לקבל השראה" מגב' בוש, מוצאת לעצמה הגברת קרפל זמן להתראיין לאבי שניבאום ב"העיר" (תזכורת לעצמי: אין מה לקרוא ב"הארץ" שישי. מתי כבר אתה מבטל את המנוי?!), שמתברר שהיה דלוק עליה שנים (סיבה מצויינת לראיון, גם אם כעת היא נשואה...).

בראיון (לטובת מי שלא קוראת "העיר", הנה הסריקה: חלק 1, חלק 2), באופן מפתיע ושאינו משתמע לשתי פנים, שואל מר שניבאום את השאלה הבוטה הבאה ומקבל תשובה מעניינת לא פחות:

כן, ידידיי ויקירותיי, "אחד הבלוגים הפופלריים" (ההדגשה במקור). זהו. קיבלתי את חמש-עשרה דקות התהילה שלי. אני יכול לסגור את הבלוג וללכת.

מיותר לציין, אגב, שהגברת קרפל ("הוא קרא לי גנבת!" - הסימן קריאה במקור) לא מכחישה, חס וחלילה. התירוצים שלה (אביב גפן גנב מקולדפליי?  ברור!) הם מהסוג הנלוז ביותר ("כל השאר עושים את זה אז למה לא אנחנו..." זה אלבום של הקרנבריז, לא יותר). אבל - - - היא "מאוד אוהבת את קייט בוש". גם זה משהו...

האמת שכל זה היה מפתיע אותי מאוד, לולא קראתי את הראיון עד הסוף ושם גיליתי את התשובה המפתיעה הבאה לשאלה די צפויה:

"שלא תהיה מלחמה, שאף אחד לא ימות, שלא יהיו תאונות דרכים ויהיה שלום עולמי"?!    כן, אמילי הולכת עכשיו על סימפולים מטקס מלכות היופי או מינימום ממיס דרום קרוליינה.

זהו, אני משוכנע - אמילי קרפל היא הדבר האמיתי. כל השאר זה "תופעות לוואי"...