שגיא נאור

כאן היה צריך להיות פוסט פרידה זמני.

כאן היה צריך להיות פוסט שמספר כמה חלמתי על הרגע הזה. על טיסה לפונה, ויזה להודו בכיסי.

כאן היה צריך להיות פוסט שמתאר איך היום, בהתראה קצרה מהרגיל, זה עומד לקרות. אלא שבמקום כפכפים וסתלבט, אני אורז עמי לפ-טופ ועבודה.

כאן היה צריך להיות פוסט שמספר איך אני נשלח להציל את העולם (או לפחות את חלקת העולם שעליה אני מופקד) מפני רשעים הינדואים שמאיימים להשמידו בטענות על איכות מוצר לא מספקת.

כאן היה צריך להיות פוסט שמסביר שכל זה קורה בזמן הכי לא טוב (כי החיים הם מה שקורה כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות).

אבל בדקה ה-91, בזמן פציעות, הבעיה נפתרה ואני נשאר (זמנית) בארץ. בומביי תאלץ לחכות.

בקיצור, יפה מכוער וחכם העולם וטיפש. וטיפש וטיפש וטיפש.