שגיא נאור

יקיר הבלוג (ובלוגים אחרים) מור עזב בשבוע שעבר את סן פרנסיסקו אחרי שמונה שנים שם.

אני ביקרתי כמה פעמים בסן פרנסיסקו, ובעיניי זו העיר הקסומה ביותר בארצות-הברית, אחת הקסומות בפלנטה. עיר שנותנת לך, חמש דקות אחרי שהגעת, תחושה שהיית שם תמיד.

ולי נדמה שמור היה שם תמיד, מה שהופך את הפרידה (המתוקשרת) שלו מהעיר למשהו עצוב גם בשבילי (ולא בגלל האופציות להשתכן שם בביקוריי העתידיים...).

תמונת פרידה מסן-פרנסיסקו. כל הזכויות שמורות למור.

לפני שלושה חודשים פירסמה קנדי, יקירת בלוג אחרת, מיקסטייפ שערכה תחת הכותרת "SF – En Route to Happiness" בדרכה לסן פרנסיסקו. בצירוף מקרים מוזר ונבואי משהו הוא הכיל שיר פרידה אולטימטיבי, שאין טוב ממנו כדי להקדיש לאיש הגדול העושה את דרכו לעיר האנשים הגדולים כדי לעשות מה שאנשים גדולים עושים בעולם.

"Expecting to Fly" הוא שיר שכתב ניל יאנג במסגרת באפלו ספרינגפילד, הרכב הפולק האגדי שהוקם על-ידי יאנג ביחד עם סטיבן סטילס, ריצ'י פוריי וברוס פאלמר בלוס אנג'לס ב-1966. הלהקה לא שרדה זמן רב, אבל היא שפרסמה ברבים את כשרון הכתיבה של יאנג. בסוף 1967 הוציאה הלהקה את אלבומה השני והטוב ביותר “Buffalo Springfield Again”, שהכיל את "Expecting To Fly", שיר נפלא ושיר פרידה מושלם.

מושלם עבור עיר אהובה עזובה.
שהרי אם לא היית חי מעולם במקום אחר, אולי היית עכשיו מת. אבל זה לא כך.
ואם לא אמרת מעולם שאתה אוהב אותה, עכשיו זה זמן מעולה לנסות.
ואז אפשר לעוף.

שם עמדת

            על קצה נוצתך,

עומדת לעוף היום.

בעוד אני צחקתי,

            תהיתי איך

אוכל לנופף לשלום,

ביודעי שזה שלום אחרון.

עד הקיץ נאחו הפצעים,

אמרנו כבר להתראות.

כל השנים                       

            בהן הרגשנו קרובים

נגמרו בדמעות.

מותק, נגמרו בדמעות.

ניסיתי כל-כך קשה לעמוד

כשרגליי כושלות

            ונפלתי אל האדמה.

כל-כך קשה לצחוק כשניסיתי

להחזיק נואשות באהבה שמצאתי,

יודע שהיא אבדה.

אם לא הייתי חי מעולם בלעדייך,

עכשיו את יודעת שהייתי מת.

אם לא הייתי אומר מעולם שאני אוהב אותך,

עכשיו את יודעת שהייתי מנסה.

מותק, עכשיו את יודעת שהייתי מנסה.