שגיא נאור

ישבנו, חיליק פורצלינה ואני, ליד הבריכה בקיסריה, וצפינו במטוסים ובמסוקים בדרכם לחוף תל-אביב.

על מסך הטלוויזיה הרחב עד מאוד נמרח המצעד הצבאי, ושנינו לא הפסקנו לזמזם את השיר של חיליק.

פתאום הודיעו על התאונה. אני לא מופתע בכלל, אמר לי חיליק. אם אדם קופץ ממטוס באמצע יום מלא רוח, רק הצופים העומדים על חוף הים יכולים להרים אותו.

סוף הנפילה. צילום: רפי ברבירו, ynet.

לא עניתי לו. רק הצטרפתי לפזמון: "בסוף יש טנדר עם בלונים שמוביל את הגופות / כל כך זקופות, גופות יפות / האח הידד לבלונים ולגופות!"?

יום עצמאות 60 שמח, חיליק אמר לי. יום עצמאות 60 שמח, עניתי לו בחזרה.