שגיא נאור

"...אז אם אתה עכשיו שומע,

סופרמן,

כל אחד צריך מושיע או גיבור להאמין,

שקוראים לו סופרמן,

שקוראים לו ספיידרמן,

שקוראים לו סופרמן -

הוא בא,

הוא לא בא..."

                        (שקוראים לו סופרמן / דן תורן)

הנה – אפילו סופרמן בסוף מת. נשמע קצת מוזר, אבל כל כוחות-העל שגייס כריסטופר ריב, השחקן שלעד יזוהה עם סדרת סרטי "סופרמן", לא עזרו לו. אתמול, בגיל 52, הוא הלך לעולמו.

הסיפור ידוע לכל – תאונת רכיבה שכפתה על הגיבור של ילדותי ישיבה בכסא גלגלים אבל הפכה אותו לסמל של גבורה. ריב סירב להיכנע למגבלות,  נלחם עד חורמה בפציעה הקשה והפך להיות דובר מוביל של משותקי גוף (מה שאף הביא אותו לאחרונה לארץ).

ריב היה איש אמיץ, שלא ויתר לעצמו לרגע. לפני כעשר שנים הוא קרא בטקס האוסקר להוליווד לעסוק בנושאים חברתיים. ב-1998 שיחק בגרסה מחודשת של "חלון אחורי" בתפקיד הצלם הנכה. בשנת 2000 הוא החל להזיז את גפיו, והייתה תחושה שהוא אכן יוכל למחלה (הוא אף נשבע שהוא ילך שוב).

מה שבטוח – הפציעה הפכה את ריב לאדם אחר, בולט, חשוב, גיבור. שחקן גדול הוא לא היה מעולם, קשה אפילו לחשוב באילו עוד סרטים הוא השתתף, ובכל זאת – דווקא לאחר שנפצע קשה – הוא באמת הפך לסופרמן. הוא סירב להשלים עם המציאות, מימן מחקרים ונסע בעולם לדרבן חוקרים לטפל במקרים דומים לשלו, ומעל לכל האמין שהוא יוכל למגבלות שלו. אני בטוח שאם היה יכול, היה עף נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ ומחזיר את הזמן לאחור, כמו שעשה בסרט. מצד שני, אולי גם הוא הבין שהיה גם הרבה טוב בפציעה שלו, טוב שהוא דאג לחלק עם כל תושבי העולם, כפי שעשה פעמים רבות בסרטים שלו.

בכל פעם שסרטי סופרמן נשלפים מהבוידעם, אני נדהם מחדש כמה פרימיטיביים וחסרי הגיון הם, כמה קל לראות שסופרמן לא עף באמת, כמה מבייש זה לדעת שפעם ממש התלהבתי מהסרט הזה. ובכל זאת, היה בהם משהו תמים, משהו אמיתי – כמו בשחקן הראשי שלהם.

אבל מחוץ להוליווד אין, בדרך כלל, הפי אנד. גם סופרמן מת. כריסטופר ריב, בן 52, הלך אתמול לעולמו, ואיתו מתה מעט מהרוח האנושית.