שגיא נאור

קיץ. זהו. זה רשמי. וחם. כמה חם.

האלטר-אגו של אודי לא מסתפק עוד במאוורר. האגו שלי מזמן כבר התמכר לריח של הגז. ופנחס שדה, מה הוא היה אומר?  
 
חשבתי על זה בסופשבוע במיטה, בעודי מזיע אל תוך הכרית ויצאה לי סוג של הזיה, סוג של רימייק לאותו קטע שירה מופלא.

אמרתי לעצמי לא מכבר, ביום הקיץ הראשון והשרבי:
מעניין למה הפסקנו להשתמש במאוורר
ללחום בחום הזה. והרי כולנו כל-כך ירוקים, וחסכנים.
וחשבתי בדבר, אך אמרתי אל לבי: אני הרי
קטונתי מלהבין את החום, את השרב,
ואין בי שאיפות גדולות בכיוון הזה.
הם הרי לא נועדו לי. לא את שלוותי הם מבקשים לטרוף.
הם נוצרו כך. הקיץ חם, השרב קשה. אין זה אלא כפי שהטבע יצרם.
מאז ומתמיד זה. על פי מתכונת ברורה הדברים מתנהלים.
הייתי אומר, בבואי להרהר בדבר, כי אני מביע אל החום סוג של הכנסת אורחים.
בבואו אני אומר לו: ברוך הבא, התכוננתי לבואך. ובלכתו: ברוך שפטרנו.
בשנה הבאה כשתבוא, מקווה אני, אולי אהיה כבר בסקנדינביה.