שגיא נאור

מלחמת לבנון השנייה הביאה איתה לא רק ביקורת עניינית כנגד הממשלה והצבא אלא גם ביקורת כנגד המבקרים, ביקורת שהושמעה בעיקר על-ידי הממשלה והצבא, אבל גם על-ידי כל אותם "פטריוטים", שרואים במדינה – ולא בשלום אזרחיה - ערך עליון.

ההשפעה המיידית של האינטרנט על התנהלות המלחמה נחקרה ועוד תיחקר. אתרי החדשות הממסדיים, כפופים לדובר צה"ל ומקדשים את הרייטינג, נזנחו לטובת אתרי "סקופים", וטורי הדעות, מעורפלים ושמרנים, ננטשו לטובת בלוגים זועמים וברורים. בלוגר היה זה שחשף את התמונות המפוברקות של רויטרס ולא כל המומחים מהעיתונות הממוסדת. בלוגרים היו אלה שהטיחו בממשלה, בזמן אמת, את המחדלים, את הבעיות, את הטיוח. כרוניקה של בזיון ידוע מראש.

וכשהבזיון ידוע מראש, נותר להילחם בילד שצועק "המלך הוא עירום". בישראל מחזיר ח"כ ישראל חסון לדיון בכנסת את החוק השערורייתי בדבר "אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים המגיבים באתריהן" (ויה י2ק) ובאיראן הפרלמנט המקומי עמל על חוק ש"יקשיח את הענישה על הפרעה לבטחון המנטלי של החברה", או במלים אחרות עונש מוות ל"פושעי אינטרנט".

בשנים האחרונות, מתברר, כמה בלוגרים איראניים נשלחו לכלא. אם החוק החדש יעבור, בלוגרים חוששים כי יוצאו להורג במידה שיבקרו את הממשל. כבר היום הבלוגרים באיראן צריכים להיות רשומים ולמסור את שמם וכתובתם.

ואיראן לא לבד. בתימן שר המידע מאיים לתבוע אתרי חדשות ש"מעוררים שנאה" או "פוגעים באינטרסים הלאומיים" ולהשתמש בחוק העונשין ולא בחוק העיתונות, שיאפשר לפסוק להם גם עונש מוות. לפי אמנסטי גם במצרים, סין, טוניס, סוריה וויאטנם אנשים נכלאים ונענשים על כך שביטאו את דעתם כנגד הממשלה און-ליין. אגב, במקרים רבים הממשל המקומי נעזר בחברות אמריקאיות גלובליות – כמו יאהו!, גוגל ומיקרוסופט – כדי להשיג את מבוקשו.

אז לקבוצה הכה מפוקפקת הזו ח"כ ישראל חסון ו"פטריוטים" אחרים שכמותו רוצים לצרף את כולנו, אותי ואתכם, בלוגרים, טוקבקיסטים וסתם האזרח הקטן, שרוצה פה ושם להביע את דעתו קבל-עם-ואינטרנט.

השופט העליון האמריקאי ברנדייס אמר פעם (תרגם את זה יפה אהרן ברק) "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". השמש של האינטרנט היא היא שמש העמים, ויהיה זה יום עצוב לכולנו אם מישהו יכריח אותנו להרכיב משקפי שמש.

נ.ב. הפוסט הנ"ל נכתב שלשום. אתמול קיבלתי את התגובה הזו לפוסט על "איים אבודים". בדרך-כלל אינני טורח להתייחס לאוסף המטומטמים שמוצאים בבלוגים כאלה ואחרים במה לאינפנטיליות שלהם (שימו לב – הבחור יודע לאיית "משתמטים" אבל כותב "דרך הגב"...), אבל בדיקה קצרה העלתה שמישהו, או משהו, טרח להגיב כמעט בכל מקום באינטרנט הישראלי שבו התייחסו לסרט את תגובת ה"סרט של משתמטים" שלו.

לא ארחיב פה את דעתי על ימניים ולאומנים ומנת המשכל הממוצעת שלהם (כן, אני יודע שיש יוצאים מן הכלל...), אבל לידיעת ח"כ חסון וחבר מרעיו – זה בדיוק מה שיפה באינטרנט ובדמוקרטיה. יכול אדם להרוס לי את הפוסט הפיוטי שלי על "איים אבודים" בהצהרות מטופשות ש"אני אשמור אמונים למדינת ישראל ולא אלך לראות את הסרט הזה" כי "שני השחקנים הראשיים בסרט משתמטים", ללא פרטים, באנונימיות מלאה (כי הוא לא רק טיפש אלא גם פחדן), וזו זכותו. כשם שזו זכותו לחשוף פה לעיני כל את כסילותו הנבערת ואת הפחד שלו מעצמו.

תחשוב גם על זה, אדון חסון, בפעם הבאה שאתה מדבר על הגבלת חופש הביטוי באינטרנט.

עדכון (9.7): גם דוברמן כותב על הכוח להשתיק בלוגרים.

עדכון (10.7): יהונתן מעדכן על הצעת הפשרה שהושגה בקשר לחוק של ח"כ חסון. 

עדכון (13.7): יהונתן על האנונימיות כמאפיין טכנולוגי.