שגיא נאור

מדוע אתה בא לכאן?
ולמה...
למה אתה נשאר?
אני כל-כך מצטער
אני כל-כך...
מדוע אתה בא לכאן
כשאתה יודע שזה הופך לי את החיים לקשים?
כשאתה יודע... הו, מדוע אתה בא?

Suedehead, מתוך "Viva Hate", אלבום הבכורה של מוריסי.

סטיבן פטריק מוריסי בא לכאן, להופיע היום בארץ הקודש,  ואני – בכנות – לא עד כדי-כך מצטער (שאני לא אהיה שם...).

כי הפסטיבל שעורכים כאן בארץ הקודש סביב מוריסי (וראוי לציין את הטורים הנפלאים ב"העיר" ובעכברו בנושא) מגיע עשרים שנה מאוחר מדי. היום מוריסי הוא צל של המוז האמיתי שהיה אליל האאוט-סיידרים, הדחויים והילדים הרציניים מדי אי-שם בשנות השמונים.

איתי כתב שלשום על הקנוניזציה של מאיר אריאל בעקבות המעבר של מאיר מהשוליים אל הפריים טיים של יוצאי כוכב נולד. "רק מאיר אריאל מת יכול להיות מספיק נחמד, מספיק לא מאיים, כדי להפוך לקונצנזוס עממי... תסלחו לי שאני לא משתתף בזה".

חשבתי על הדברים שהוא כתב, והבנתי שזה בדיוק מה שאני מרגיש כלפי פסטיבל מוריסי (והאמת גם לגבי פסטיבל אריאל). מוריסי בשיא תהילתו, עם הפה הגדול שמכה שוב (ושוב...), עם הזהות המינית הלא ברורה, עם השירים החדים והמכאיבים, עם הדכאונות והלילות העמוסים חלומות על אהבה, לא היה נוחת פה ואף-אחד פה לא היה מזמין אותו. רק מוריסי מזדקן, שמנמן, נגיש יותר (אם כי עדיין די פרימדונה) יכול לקבל כאן כל-כך הרבה אהבה.

ובכל-זאת "Suedehead" היה (ועודנו) מהשירים הגדולים של כל הזמנים בעיניי, בטח מהגדולים של שנות השמונים. אז במקום לשלם סכום מופרז ולהצטופף בגני התערוכה, אני אסתפק לי היום בשמיעה של השיר הנהדר הזה בלופ. אתם מוזמנים להישאר...