שגיא נאור

קפיטן פראקסה, שכותב את הבלוג של רשת בתי הקולנוע "לב", כתב על "עשרת החטאים" של בתי הקולנוע.


שבעה חטאים. כרזת הסרט.

הגם שאני מזדהה לגמרי עם כל עשרת תשעת החטאים שלו, ובעיקר עם סעיף 4, הנה (עוד) שבעה משלי:

1. לא רואים/שומעים טוב. אם הייתי רוצה לראות את הסרט באיכות של טלוויזיה 34 אינץ' ו/או לשמוע את הסרט באיכות של מערכת קולנוע ביתית, הייתי נשאר בבית.

2. אנשים שמגיעים מאוחר. אלה נדחפים בדיוק לשורה שלך, או לשורה שלפניך, ומסתירים לך את המסך בסצנה הכי חשובה בסרט. ב"קאמרי" (לפחות בזה הישן) היו מפנים את המאחרים ליציע. מבחינתי, מי שהגיע אחרי שהסרט החל, שיישב בשורה האחרונה.

3. אנשים שמסבירים את הסרט לאנשים אחרים. באת עם מישהו שלא מבין את העלילה/ההומור/ההתפתחות האחרונה?   צאי מהסרט ותחזרי עם מישהו שכן מבין. אין לי שום עניין לשמוע את ה-commentary הזה בזמן-אמת.

4. מדליקים את האור ומכבים את המסך לפני שהכתוביות נגמרות. עזבו את הקטע של לתת קרדיט לאנשים שעבדו קשה על הסרט. עזבו את העניין שאני מאוד רוצה לדעת מי כתב את המוסיקה. בהרבה סרטים בני זמננו הכתוביות מחביאות בתוכם קטעים משעשעים, פספוסים ושאר זוטות. מי אתם שתחליטו בשבילי מתי הסרט נגמר?!

5. שורות לא מדורגות. אם יש בתי קולנוע שעוד לא עלו על הקונספט שהשורות צריכות להיות מדורגות, כך שאני (1.98מ, להזכירכם) לא אסתיר לאלה שיושבים מאחוריי, זב"שם. אני לא מתכוון להתכופף, לזוז לכסא אחר או לעשות כל דבר אחר רק בגלל שלא עליתם עדיין על העניין הזה.

6. סרטים שלא מוקרנים כמו שצריך. אין דבר יותר מעצבן מלראות את הבום בקצה העליון של המסך או רעש לבן בקצה התחתון שלו. תשלחו את האנשים שלכם לקורס מקרינים וחלאס לחפף.

7. אין מספיק עמדות אוטומטיות לממכר כרטיסים. זו המאה ה-21, חברים. כ-ו-ל-ם מזמינים באינטרנט או בטלפון. לא הגיוני שאחרי ששילמתי לכם עמלה מטורפת על קניית הכרטיסים שלא דרך הקופה (שגם זה חטא גדול. ראו בהמשך...), אני אצטרך לבלות את זמני בתור לעמדה האוטומטית.

לא נכנסו לרשימה ובכל-זאת מביאים את הסעיף:

- אנשים שהסלולרי שלהם מצלצל, ועוד יותר מכך אנשים שעונים לסלולרי שלהם, ועוד יותר מכך אנשים שמדברים בסלולרי שלהם, בזמן הסרט. זה נכון לא רק לגבי סרטים, אבל הגיע הזמן שבמקומות ציבוריים שכאלה (תיאטרון, קולנוע, מסעדות רומנטיות) יותקן אמצעי לנטרול הקליטה הסלולרית, ויפה שעה אחת קודם.

- סרטים שמגיעים נצח אחרי שהם מוקרנים בחו"ל. מפיצים יקרים, לא הצלחתם להביא את הסרט להקרנה בזמן-אמת, ותרו על זה. כולם כבר הורידו את זה וראו בבית/ראו את זה במטוס.

-  התרגום לעברית. אי דיוקים, תרגום קלוקל, תרגום לא נכון והכי גרוע – תרגום שמקדים את זמנו והורס את הפאנץ'. אם המתרגמים הישראליים הם זן פגום, יש מצב לעשות הקרנות ללא תרגום?!