שגיא נאור

ערב מלא הפתעות – כך אפשר, בערך, לסכם את ה-ménage à trois של אתמול בערב – אשתי, אני ויעל נעים. הפתעות טובות ברובן, ובכל-זאת הפתעות... לא משהו שבדרך-כלל אתה מצפה לו בהופעות מוסיקליות תוצרת הארץ (גם אם מדובר בניחוחות נעימים של פריז).

הערב נפתח עם הפתעה באזור הקופות. למרות שהשתתפתי בהגרלת זוג כרטיסים, ונאמר לי במפורש שזכיתי בכרטיס כפול, בקופות חיכה לנו רק כרטיס אחד. ואגב, לא רק לנו. במקום היו כמה אנשים מבואסים, שהזמינו בייביסיטר, התלבשו במיטב מחלצותיהם והגיעו זוגות-זוגות רק כדי לגלות ש"עכבר העיר טעו והטעו" (ציטוט מדויק). עם זאת, אחרי תצוגת אסרטיביות מרשימה (של אשתי, כמובן), קיבלנו את זוג הכרטיסים הנכספים, ונכנסנו לאמפי, שתיים-שלוש דקות לפני ההופעה, שאגב התחילה בערך בזמן (21:15 במקום 21:00) – הפתעה נעימה, לשם שינוי.

הפתעה נוספת נרשמה בתור לכניסה. לרגע היה נדמה שאנחנו היחידים בקהל שלא דוברים צרפתית כשפת אם. מה זה מלמד?  מחד, על ההצלחה העצומה של יעל נעים באירופה בכלל ובצרפת בפרט. מאידך, על הקהל הישראלי ועל המיינסטרים הישראלי, ששבוי בקלילות המטופשת של קרן פלס וחברותיה, ולא מסוגל לקבל מישהי קצת אחרת (ממש קצת... שהרי גם יעל נעים היא מיינסטרים), ובמקרה הטוב מכיר את "השיר ההוא מהפרסומת".  

יעל נעים, אחרי שמונה שנים בפריז, מביאה איתה להופעות בארץ ריח מתוק של בושם צרפתי ומבטא שמייד מעורר ערגונות לשאנז-אליזה. היא מסתייעת בהרכב צרפתי למהדרין – דיוויד דונאטיין, השותף להפקת האלבום ההו-כה מצליח, בתופים, כלי הקשה ומצב רוח טוב (כולל שלל מלים שלמד בעברית מיומיים של ביקור בארץ הקודש), לורן דויד בבס וחאווייר טריבולה בקלידים – שהיה אחד מהטובים שזכיתי לראות כאן בארץ, ונתן תצוגת יכולת מדויקת ורחבת מנעד, מאלתורי ג'אז ועד טריפ-הופ א-לה מאסיב אטאק (הרבה בזכות הוירטואוזיות של טריבולה על הסינתיסייזרים), והרים את יעל נעים לגבהים מרשימים, שלא ממש השתקפו באלבום.

יש ליעל נעים קול נהדר, ברור וצלול, חזק וממכר. היא שרה עם חיוך על הפנים, ובכלל ההופעה מלאה בצחוק ושובבות, וההנאה על פניהם של כל חברי הלהקה ניכרת, וזה נהדר. מהאלבום עצמו ההומור הזה לא עלה, ולכן זו הייתה הפתעה משמחת. הקאבר ל"Toxic" של "ידידה טובה", בריטני כמובן, היה מופלא, וזאת למרות גרסה מצוינת שלו גם באלבום. נעים עוברת מגיטרה לפסנתר, משנה את הקצב, מכשפת את הקהל. והיא עושה את זה גם בשירים אחרים, כמו "Why Do We Fall In Love" שבו היא נשמעת כמו דיווה או "New Soul", בשני ביצועים, האחד סטנדרטי על הפסנתר והשני עם גיטרות וכלי הקשה בהדרן.

יעל נעים מכסה את בריטני, אתמול באמפי וואהל.

נעים באה לעשות נעים. זו קלישאה, אבל אחרי סיבוב של למעלה משנה באירופה היא נתקלה בקהל חם ואוהב, שאמנם היה מעט מבויש כשהתבקש להצטרף להפעלות של נעים ודונאטיין (והיו לא מעט כאלה), אבל עטף את יעל בחום ובאהבה, שוודאי יחזירו אותה לכאן בקרוב. היא, מצדה, נתנה כמעט את כל השירים באלבום – שירים אישיים, רובם בעברית (הפתעה נוספת...), על אהבה, על הלבד, על געגועים. העברית שלה מתובלת בצרפתית, הצרפתית נקטעת לטוב אנגלית, ויש אפילו שיר שבו כל שורה (באנגלית) מסתיימת במלה בצרפתית. והיא נשמעת אותנטית בכל השפות, וכשהלהקה יורדת והיא נשארת לבד עם הגיטרה, קטנה כזו, עם קול גדול, היא באמת נשמה, חדשה או ישנה, והיא מאירה את כל אמפי וואהל בהתלהבות שלה.

נעים, אם פספסתם את כתבות הרקע, היא בוגרת קונסרבטוריון ואקס-סולנית להקה צבאית. היא יודעת לשיר, היא מופיעה נהדר, משחקת ומענגת את הקהל. היא משחקת עם הקול שלה, מתכתבת עם הנגנים המצוינים, וכאמור נהנית מכל רגע. כשהיא מודה למשפחה שלה ולחברים, או מתלהבת ממש ממחיאות הכפיים הרמות, אפשר לראות שההצלחה (עדיין?) לא שינתה אותה. מצד שני, ההופעה שלה מקצועית, מקצוענית ולא מחפפת לרגע, והיא מציבה סטנדרטים גבוהים מאוד, אפילו אחרי האלבום המצוין שלה.

העובדה שהיא פותחת עם "פאריס", אחד הלהיטים הגדולים שלה ושיר פתיחה מופלא, נותנת את "New Soul" סתם ככה ולא (רק) בהדרן, משלבת שירים חדשים וישנים, עברית ואנגלית, מוכיח שנעים לא פוחדת לאתגר את הקהל שלה, והוא בתגובה עוטף אותה באהבה ורץ לקנות את האלבום אחר-כך. "אלה ההופעות הראשונות שלנו בארץ", היא חזרה ואמרה שוב ושוב, כמעט בהתנצלות על שנעדרה כל-כך הרבה זמן, ואם ההצלחה תמשיך לדרבן אותה אבל לא לעלות לה לראש, אנחנו כנראה נראה אותה שוב ושוב, הולכת ומצליחה, הולכת ומתפרסמת. וזאת בלי להסתיר לרגע את העובדה שהיא בחורה ישראלית, עם לא מעט שירים בשפה הישנה-חדשה ההיא והח' שהצרפתים לא מבינים.

לא תיכננתי לבקר בהופעה של נעים – אני מודה. הלכתי בגלל הכרטיסים בחינם, נשארתי בגלל כל ההפתעות הטובות שהיו אמש. בסיכומו של דבר, הצטרפנו גם אנחנו לקהל המעריצים החם של נעים, והיא הרוויחה את זה בזכות. את הערב סיימנו, שוב, ב-ménage à trois– אשתי, אני ויעל נעים שרה לנו באוטו. במגזן, בשעת לילה מאוחרת, הכי רחוק מפריז שרק אפשר.  מממממממ.....  loin de mon amour a paris

יעל נעים בהופעה, אמפי וואהל, 2.8.08