שגיא נאור

ראיתי את (חלק מ)טקס הפתיחה של האולימפיאדה באילת. צפייה בקרקס הסיני מהקרקס הישראלי הייתה חוויה מעניינת במיוחד, ובכל-זאת קשה היה להתעלם מהתחושה הקשה שהתלוותה לטקס הארוך-ארוך-ארוך הזה: עינוי סיני.

בפרסומים בנושא הטקס, נמסר שהבמאי (במאי הקולנוע ג'אנג יימו) רצה שמופע הפתיחה ישמש כ”חלון ראווה לאלפי שנות תרבות סינית”. במקום זה קיבלנו אלפי רובוטים אנושיים שזזים לפי הקצב בסנכרון מושלם, שהעבירו צמרמורת נוראית של גועל בעמוד השדרה שלי ומחשבות על "1984". אתם מתארים לכם כמה חזרות נערכו כדי להגיע לתיאום מושלם כזה?    אתם מתארים לעצמכם כמה סרבני ת"ס-תס"חים יושבים היום בכלא הסיני או בכלל נעלמו מעל האדמה?!


מקור: BSPCN

כשזכו הסינים בזכות לארח את המשחקים האולימפיים, הם הבטיחו לשפר את מצב זכויות האדם שם. המשחקים האולימפיים כבר יצאו לדרך, ועדיין מתרחשות שם הפרות חמורות של זכויות אדם, כולל מעצרים של פעילי זכויות אדם, והצנזורה על העיתונות והאינטרנט רק מתחזקת. לאולימפיאדה, אם לא שמתם לב במהלך הטקס הנוצץ, יש גם צד אפל. מספיק לראות את "הקוד האתי" של הצופים באולימפיאדה (איסור על עישון, הימורים, צילום בפלאש, הכנסת מצתים וכו') בשביל להבין שאת החלום על החרות והכבוד אין מה לחפש כאן.

מקור: BSPCN

אני לא אכנס כאן לקונוטציות שרצו לי בראש, על משטרים פאשיסטיים בעבר שידעו להרים מופעים שכאלה, המבוססים על תנועת אלפי בני אדם בדייקנות על-אנושית. "אלו שלא זוכרים את העבר, נדונים לחזור עליו", אמר הפילוסוף סנטאיאנה, והסינים חוזרים עליו בריש גלי, ומגייסים את הועד האולימפי ומכונת התקשורת ההרסנית לצורך זה.

גם אנחנו עוזרים להם בכך, כל עוד איננו מוחים, כאן ועכשיו, כנגד מעללי המשטר הסיני ותרגילי יחסי הציבור שלהם. הקריאות להחרים את האולימפיאדה נתקלו כצפוי בקיר של אינטרסים, נציגי ישראל ראלב מג'אדלה ושמעון פרס כבר חוגגים להם בסין, הערוץ הראשון מקדם באופן פעיל את האינטרס הסיני – נדמה שאיש כאן לא זוכר את ברלין 1936.


מקור: רויטרס

ומי שכן זוכר, ומי שרוצה למחות, ומי שחושב שכל זה מרגיש כמו עינוי סיני, יכול – ממש כמוני, וכמו קנצלרית גרמניה, ראש ממשלת בריטניה וראשי מדינות אחרות שכבר עשו את זה - לסגור את הטלוויזיה, לשכוח לכמה ימים מאתרי הספורט והחדשות הרלוונטיים ולהתעלם מהאולימפיאדה.
יש לנו מספיק בעיות מוסריות משלנו גם בלי לתמוך בה.