שגיא נאור

ברביעי שמעתי ברדיו (בתוכנית של יעל דיין "עושים צהריים") סיפורי זוועה על נוסעות שמוטרדות באופן קבוע בקווי אגד מחצור לתל-אביב. מסתבר שמישהו החליט שהקווים האלה הם "למהדרין", מושג שמשמש את העדה החרדית ואת "אגד" כדי להכשיר אוטובוסים שבהם יושבים הגברים מקדימה והנשים מאחורה.

המישהו הזה לא עשה את זה, כמובן, בצורה פורמלית, וכך עולים נוסעים חילוניים על אוטובוסים בקווים האלה, מוטרדים על-ידי "משגיחים" חרדים שמטרתם "לעשות סדר באוטובוס", כשהם מסרבים לזוז ממקומם אותם "משגיחים" מעכבים את האוטובוס, וחמור מכל הנהלת "אגד" לא רואה בכך שום פסול ומבקשת "להתחשב בצרכי הציבור החרדי" שכן קווי האוטובוס האלה "ייעודיים" בשבילו.

יתרה מזאת, מתברר שהעניין נידון כבר בבג"צ (בג"ץ 746/07) שבו נדרשו משרד התחבורה, אגד ודן להימנע מלהפעיל קווים "הפועלים במתכונת מהדרין" כל עוד לא יוסדר הנושא – ייבדק פרופיל הנוסעים בקווי מהדרין, קריטריונים להפעלת קווים אלה, רישוי ופרסום אופי הקן, הפעלת קו אלטרנטיבי לציבור החילוני ועוד.  מהבג"ץ עולה תמונה עגומה של המציאות בקווים אלה, לה נותנים יד משרד התחבורה וחברות האוטובוסים.

מקור: 02net

בזמן ששאול מופז, שר התחבורה להזכירכם, טוען להפליה גזענית, כדאי שמישהו יזכיר לו את רוזה פארקס. השפלות, הטרדות מילוליות קשות, סילוק מהאוטובוס או איומים באלימות פיזית – כל אלה היו מנת חלקה של רוזה וחברותיה לפני חמישים שנה באלבמה. פארקס אפילו נאסרה בגין הפרת הסדר הציבורי כשסירבה לזוז ממקומה אל עבר החלק האחורי.

משרד התחבורה של אדון מופז מתנער מסמכותו לפקח על חברות התחבורה הציבורית, ונותן יד לאפליה נגד נשים ולפגיעה בכבודן, כמו גם בכבודם של גברים החפצים לשבת עם בנות זוגן. מיותר לציין שהמצב המתואר מפר ברגל גסה את הדין בישראל. אגב, בין העותרות לבג"ץ גם נעמי רגן, סופרת ואשה שומרת מצוות, שחוותה בעצמה הטרדות קשות בעת נסיעה בקו "המוגדר כקו מהדרין" של אגד בירושלים.

בהחלטה שניתנה בבג"ץ בינואר השנה התחמקו גם השופטים מעימות חזיתי עם הקהילה החרדית. לטענתם לאור העובדה "שאין פסול ברעיון של אוטובוסים שיש בהם הפרדה הבאה להיענות לצרכי הציבור החרדי" הבעיה כי רק ש"הפרדה זו אינה מוסדרת כל עיקר". לפיכך קובעים השופטים "יש מקום לפורום חדש שיבדוק את המצב העובדתי ואת לקחי השנים שחלפו וימליץ, בין היתר, באשר לשאלות שהועלו". יאדה יאדה יאדה.

בינתיים עברו שמונה חודשים, החלטות אין, ורשימת הנוסעות הסובלות, מוטרדות ומושפלות הולכת וגדלה. פניות ישירות לשר שאול מופז (להזכירכם, אדם שהתיימר להיות ראש ממשלת ישראל הבא) כמובן לא נענו.

מקור: מקור ראשון

"זה המקום שאנחנו צועדים אליו", כתב בפברואר יוסי גורביץ', "כשאנחנו מכפיפים את ערכי הליברליזם ל‘רב-תרבותיות‘. כל כך אנחנו נזהרים שלא לפגוע ברגשות של ’אחרים‘, ששכחנו מזמן שיש די הרבה ערכים ולא מעט רגשות שפגיעה היא בדיוק מה שהם צריכים".

ולמי שלא מבין או לא מסכים או לא מאמין שזה אפשרי, הנה שיעור קצר בהיסטוריה – בעקבות מעצרה האמור לעיל של רוזה פארקס הוביל מרטין לותר קינג חרם אוטובוסים במונטגומרי. בעקבות החרם ביטלה חברת האוטובוסים את מדיניות ההפרדה הגזענית שלה. אחר-כך גם ערערה פארקס לבית המשפט העליון, והשופטים קבעו כי הפרדה זו נוגדת את חוקת ארצות-הברית.

הבעיה היא שאין לנו, לציבור החילוני, מרטין לותר קינג שכזה (עדיין) שיכול להוביל אותנו לעשות משהו בנידון. מישהו עם חלום, חלום על מקום שבו "כל בני האדם נבראו שווים", מקום שהוא "נווה מדבר של חופש ושל צדק", מקום שבו איש לא נשפט על פי מינו או אמונותיו הדתיות אלא "על פי טיב אישיותו".

ואולי בעצם אנחנו צריכים איזה רוזה פארקס משלנו, שתעלה על הקו מחצור לתל-אביב, ותרים את נס המרד אחת ולתמיד?