שגיא נאור

בזמן האחרון באים אליי בטענות שאני נורא רציני בבלוג הזה. אולי בגלל שאת כל הקטעים הקצרים והשנונים (אני יודע, זה נתון לויכוח...) אני מבזבז על הטוויטר.

בכל מקרה, מורה הנבוכים לעולם ההי-טק הוא אחד הדברים הכי מצחיקים שקיבלתי באימייל בשנה האחרונה. ולאור העובדה שלא נתקלתי בו עדיין בשום מקום ברשת, החלטתי לפרסמו, להנאתכם הרבה, בין אם אתם עובדים בהי-טק ובין אם לאו.

צחי, איש שאני מכיר ומוקיר גם מחוץ לעולם הוירטואלי, הרים לי להנחתה, מה שמוכיח שהמשחק המטופש הזה יחיה באינטרנט לנצח, מתרומם בכל פעם מחדש כמו הפניקס בבלוגיה זו או אחרת.

אז הנה, 7 עובדות ש(כנראה) לא ידעתם עליי:

1.      בעבר כבר מניתי 10 עובדות שלא ידעתם עליי ועוד אחת כבונוס.

2.      אני מאוד אוהב ספורט, אבל רק במובן האקטיבי של העניין. אני רץ, משחק כדורסל ומשחק סקווש על בסיס קבוע. עם זאת, אני שונא לצפות בספורט, בין אם מדובר במשחקים של מכבי או באולימפיאדה.

3.      בניגוד למה שאפשר היה לחשוב אני לא סובל משחקי מחשב. אפשר לספור על יד אחת את מספר המשחקים בהם שיחקתי בחיי, רובם אגב לפני גיל 12.

4.      אני דוקומטריסט חובב מאז שאני זוכר את עצמי, מנציח את החיים עם המצלמה (בעבר אנלוגית, היום דיגיטלית ואפילו סלולרית). להנאתי אני נוהג לצטט לעצמי את "דיוקן עצמי מן הקומנדו" של רוני סומק – "קח מצלמה... וצלם את חייך. אם אי פעם תאבד אותם, יישאר לך לפחות העתק".

5.      יש לי המון רעיונות לסטארט-אפים. עד היום ניסיתי להקים שניים.בשני המקרים נכשלתי בגיוס הכסף. בשני המקרים מדובר ברעיונות מצוינים. קראתי היכן שהוא שרוב היזמים מצליחים בניסיון השלישי שלהם. אז צפו לגדולות...

6.      יש לי שני תארים ראשונים, אבל טרם התחלתי ללמוד לתואר שני. הסיבה לכך היא שלא מצאתי עדיין תוכנית מפתה מספיק. כרגע אני מתלבט בין התוכנית לפילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית בתל-אביב ובין MBA  עם דגש על ניהול חברות עתירות טכנולוגיה בטכניון.

7.      אני נוהג לכתוב את הפוסטים לבלוגים שלי (כרגע שניים אקטיביים) בראש, ולשפוך אותם עלי מקלדת בשעת לילה מאוחרת, אחרי שאני משכיב את הילד והאישה לישון. פוסט זה הוקלד בשעה 23:37.

אין לי אנשים ספציפיים להעביר להם את השרביט במשחק הזה. אם מי מבין קוראותיי רוצה, השרביט שלה. (גם קוראים יכולים לאמץ את השרביט ללבם).

כל הארץ רעשה ביום רביעי האחרון סביב פרשיית "התינוקות החולים וה'במבה'". אני, המאותגר ynetית, שמעתי על התינוקות החולים במקביל לשמועות המאיימות ה"מבארות" את מחלתם.

כיאה לפרי עבודתו של רס"ר שמועתי (או שמה נאמר רב"טית שמועתית) האס.אמ.אסים שקיבלתי בבוקר רביעי הודיעו על "חברה של חברה שעובדת במשרד הבריאות" וטוענת ש"במבה היא שעומדת מאחורי המחלות המסתוריות". לי זה נשמע היה מופרך, אבל בצהריים כבר הגיעו אס.אמ.אסים מ"חברה של רוקח בסופרפארם" שטוען ש"הורו להוריד את 'במבה' מהמדפים". עם זה קצת היה קשה יותר להתווכח, שלא לדבר על הפן האישי הקרוב בדמות החברה של החבר של החברה שיודע/ת הכל. ואז הגיע לכולם (או אולי לא) המייל המיוחל מהבחורה מ-HP, וזהו. הפרטים האישיים של זאתי היו חותמת הגומי שכולם היו זקוקים לה, והמניה של אסם שילמה את המחיר.

מבזק חדשות קצר: רס"ר שמועתי היה קיים עוד לפני האינטרנט. אני זוכר הרצאה של קצין מודיעין צעיר שסיפר שנהגים וטבחים בסיירת מטכ"ל מפיצים סיפורים מעוררי השראה על מבצעים בעורף האויב, שהשד יודע מאיפה הם ממציאים אותם. פעם זה היה מיקי ברקוביץ' ש"מת", היום זה דוגמיות בושם רעילות ודאודורנטים שגורמים לסרטן.

ובכל-זאת במסגרת העליהום החודשי על האינטרנט (מיד אחרי הפדופיליה ולפני השחתת הנוער) היו כבר מי שדרשו מעל כל במה ותחנת טלוויזיה להגביל את כוחם של שולחי המיילים, כי "מי יודע מה יקרה בפעם הבאה". אני, בראייה לאחור, ודווקא בגלל שכל העניין נגמר די מהר, חושב שמעז דווקא ייצא מתוק: אם למישהו היה ספק שבעידן האינטרנט הכל גלוי, או בר-גילוי, הוא קיבל ברביעי את התשובה. אם מישהו באסם או מתחרותיה, משרד הבריאות או כל משרד אחר, סוכנות ממשלתית, מחתרת יהודית או כל ארגון וחברה אחרים, חושב שהוא יכול להחביא, לצנזר, להגביל פרסום, יש לי חדשות בשבילו – בעידן האינטרנט החופשי יהיה לו קשה, קשה מאוד.

ולכן, עם כל הסיכונים וכל השמועות וכל השטויות שנוחתות בתיבת הדואר שלי חדשות לבקרים, אני מעדיף את האינטרנט ככה, חופשי, ויראלי, אוראלי, מאשר גרסה מצונזרת, מוחלשת, מטושטשת. אני מעדיף שארגונים גדולים יחששו, והאזרחים הקטנים ירגישו בטוחים. בקיצור, אני בעד חופש הביטוי במלחמה שבינו לבין "שלום הציבור".

ובכל-זאת מלה אחת של הסתייגות – בחייאת רבאק, תתחילו לגלות אחריות. כפי שהאינטרנט מלא בסוטים, בלי עין הרע, בספאם, במזימות ועוקצים, כך הוא מלא בשמועות מטופשות ולא-מבוססות. תבדקו לפני שאתם שולחים. ואל תתביישו להעיר (אבל יפה) למי ששולח ולא בודק. ואני מצטט כאן את הרב חנן כהן, רבה של "לא רלוונטי", האתר הכי רלוונטי לעניינים האלה: "אם יש לכם מישהו או מישהי במשרד שבאופן קבוע מפיצים לכולם מכתבי שרשרת, הציעו להם את עזרתכם... אתם תבדקו, ותחזרו עם התשובה." עם הזמן, כולם – משתמשים חדשים כישנים – ילמדו להיות יותר ספקנים, יותר בררניים, יותר מלומדים.

כל הארץ רעשה ביום רביעי האחרון סביב פרשיית "התינוקות החולים וה'במבה'". בשבועות שלפני כן הופצו אי-מיילים בנוגע ל"רד בול וסכנותיו", "פיצה שרגא" ו"מי שתייה מהברז לעומת מים מבוקבקים". חלק מהאי-מיילים המופצים חשובים, חלקם טפשיים כל-כך שפשוט חבל על רוחב הפס. אם נדאג לסנן את הזבל, אם נילחם בבלתי-מבוסס ובמטופש, נישאר עם כלי אולטימטיבי להפצה ואיסוף של מידע, הכלי היחיד שיכול להמשיך ולשמור על חירותינו.

נ.ב. ואין אין אין כמו במבה: