|
קטעים בקטגוריה: -.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 מחכים לנס. והוא הגיע.
היא אהבה אותו עוד לפני שהכירה אותי.
אשתי.
הוא היה המאהב האמיתי הראשון שלה, גבר של נשים רבות, מפתה בחסד. שילוב בלתי אפשרי של דון חואן, ג'יימס בונד ומיסטר מיאגי.
כשנפגשנו היא התוודתה על האהבה הזו שלה, לאיש ולמילים שלו, לקול המופלא, למנגינות.
אהבתי אותו גם אני.
היו ימים שהמילים שלו הצילו אותי. בימים אחרים הם סיפקו לי פס קול לחיים. הוא כותב כמו שאף אחד אחר לא כותב, הוא שר כמו שאף אחד אחר לא שר, הוא מתנהל כמו שאיש לא מתנהל.
וכך הוא הפך לפרטנר המושלם למנאג'-א-טווה. אמרנו שנינו שלא נגיע באמת לסיפוקינו עד שלא נזכה להיות איתו ערב אחד, אני והיא, ביחד.
ועכשיו זה קרוב יותר מתמיד. הכרטיסים בידיים, הלב עדיין מתקשה להאמין. בעוד פחות מחודשיים הוא יעלה על במה מרחק עשר דקות מהיכן שאנחנו גרים והנס שחיכינו לו יקרום עור וגידים.
התחתנו ועכשיו אנחנו ביחד, חזקים. והנה אנחנו עושים משהו משוגע, לא נכון, ומוציאים את מיטב כספינו ומחכים לנס, לנס שיגיע.
הו, מותק, בואי נתחתן,
היינו לבד כל-כך הרבה זמן.
בואי נהיה לבד ביחד,
בואי ונראה אם אנחנו כה חזקים.
כן, בואי נעשה משהו משוגע,
משהו לחלוטין לא נכון
כשאנחנו מחכים לנס,
לנס שיגיע.
(waiting for a miracle)
| |
10.5, אצטדיון רמת-גן, דפש מוד – הפלייליסט (?)
ששה ימים הם כל מה שמפריד ביני ובין דפש מוד.
ששה ימים ועוד 39,999 צופים, ועוד כמה אלפים שרודפים כרגע בטירוף אחרי כרטיסים (הו, השאננות, השאננות...).
ובכן, אני אספתי היום את שלי, וההתרגשות, הו ההתרגשות...
התרגשות נרשמת גם אצל רוב אוהבי המוסיקה. במיוחד חביב עליי יאיר רווה שסופר לאחור בבלוגו עם יופי של קטעים. כדאי לעקוב.
ובחזרה לעבדכם הנאמן, שחיפש וחפר אחר הפלייליסט ליום ראשון, למרות שהוא חסיד גדול של הפתעות בהופעות.
בכל מקרה, בבלוג הזה מצאתי את הדבר הכי קרוב לפלייליסט מציאותי, והרי הוא לפניכם:
Setlist
1. Wrong
2. Peace
3. People Are People
4. World In My Eyes
5. Come Back
6. Jezebel
7. I Feel You
8. Policy Of Truth
9. Suffer Well
10. Hole To Feed
11. Walking In My Shoes
12. Just Can't Get Enough
13. Fragile Tension
14. Strangelove
15. Personal Jesus
16. Everything Counts
17. Never Let Me Down Again
18. Enjoy the Silence
Encore:
19. Martyr
20. Behind the Wheel
21. Precious
22. Shake the Disease
על פניו הפלייליסט נראה מבטיח וגם מקיים. רוב השירים החדשים בפתיחה, שאר השירים הולכים להטריף את הקהל וההדרן...
אוף, דפש מוד ירימו את האצטדיון באוויר, אני אומר לכם.
בכל מקרה, לטובת אלה שרוצים לעשות שיעורי בית, במיוחד עם האלבום החדש, הנה מיקסטייפ לפי הפלייליסט, שמורכב מהקטעים המקוריים מהאלבומים וקטעים מהופעות חיות שאני אוהב.
אז הורידו, חרשו להנאתכם ובואו ניתן לדייב גאהן, מרטין גור ואנדרו פלטשר להראות לנו את העולם בעיניהם, להראות לנו את העולם בעיניים שלנו.
נ.ב. יש חיים אחרי ה-12 במאי. מונוקרייב משחקים אותה שוב ומביאים את The Notwist לבארבי. כיף גדול.
| |
במקום שבו מקריאים שירה צומחים פרחים נפלאים
"בעולם מלא בדברים שטוחים ורדודים, שירה היא עומק מופלא, אי של יופי והנאה", אמרה באיזשהו שלב שירי ארצי (כן, הבת של). אני לא בטוח שזהו הציטוט המדויק אבל זה מה שאני לקחתי משם. זה היה בעקבות טקסט של דליה רביקוביץ' שהיא הקריאה, אבל גם בגלל שיממה בלבד אחרי הגמר של "האח הגדול VIP" (Very Ignorant People?) והשבעת הממשלה הנוראית של ביביהו, ובמקביל להיסטריית הכדורגל הכללית שתקפה כרגיל את מדינת ישראל (כאילו לא ברור ששוב, ברגע האמת, נפסיד...), התקיים אתמול בצוותא ערב אחר, ערב קסום, ערב כמעט בלתי אפשרי, ערב שיוחד כולו לשירה.
הנה פתחתי חלון
אל העולם המואר
תקשיב עכשיו איך הוא שר
"יש קהל לשירה עברית בימינו?", שאלנו את עצמנו, אשתי ואני, כשנכנסנו ל"צוותא", מורידים את הגיל הממוצע בכשלושים שנה. "יש קהל לשירה עברית בימינו?", שאלו את עצמן ואותנו שירי ארצי ונאווה סמל, על הבמה, בזמן שהנחו את הערב הזה. ובכן, ענתה נאווה סמל בשיר מלפני כאלפיים שנה, כן ולא. השירה תמיד היתה לא פופולרית, המשוררים היו תמיד קוטרים. ובכל-זאת, השירה תמיד היתה ותמיד תהיה קסם, שמי שמגלה אותה נשבה בקסמיה ובכלל לא מעניינות אותו זוטות כסטטיסטיקות, רייטינג או משחקי כדורגל.
אינני יודע אם אורי לשמן, הרוח החיה מאחורי "השירים של חיי", סדרת המופעים הזו, היה מודע למשחק הכדורגל איתו התמודד אתמול כשקבע את לוח הזמנים להופעות. ייתכן שכן, והוא פשוט הניח שקהל צופי הכדורגל הוא לא קהל חובבי השירה. סביר להניח שלא, וממש כמוני הוא גילה זאת בהפתעה בשבוע האחרון. כך או כך, כשאורי הזמין אותי (הנה נפטרתי מהגילוי הנאות...) למופע הפתיחה של הסדרה, שבה משוררים, סופרים ואנשי רוח מספרים על השירים ששינו את חייהם, לא היה לי ספק שזהו ערב שחובה לבקר בו.
על לשמן ופועלו כתבתי כבר בעקבות "במה להמתיק ימים אם לא בשירים", סדרת המופעים הקודמת שיזם, ובה התארחו משוררים לערב של הוקראו והושרו שירים ממיטב היצירה של המשוררים העבריים. בסדרה החדשה לשמן ביקש להרחיב את קשת האורחים, וכך אתמול אפשר היה ללמוד משירי ונאווה - יוצרות, קרובות-משפחה וחובבות שירה מושבעות – על השירים שהן אוהבות, כשאלו הוקראו על-ידן, כמו גם על-ידי דרור קרן הכל-כך מוכשר, והושרו על-ידי הרכב נפלא של זמרות (אולה שור-סלקטר, מאי ישראלי, עינת ארונשטיין), וכל-זאת עם הרכב נפלא בראשותו של לשמן עצמו, שהנפיק עיבודים מרגשים לקלאסיקות ("ציפור שניה" ו"הנה פתחתי חלון" לנתן זך, "על הדרך עץ עומד" לאיציק מאנגער, "לונדון" לחנוך לוין), כמו גם ליצירות חדשות שהלחין לשמן.
ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי
ראוי לייחד מקום למפעל המבורך של לשמן, מלחין ומנצח, שמחבר לחנים נהדרים למיטב היצירה של משוררי ישראל. די להביט ברשימת השירים הענקית באתר שלו כדי להתרשם שלשמן אוהב מאוד שירה ישראלית, והלחנים והעיבודים שהוא מתאים לשירים מוכיחים שהלחנת שירי משוררים עושים באהבה או שלא עושים בכלל. בערב הזה הושרו "אם תקום האישה" של אגי משעול, "בעיות זהות" של יונה וולך (שהלחינו בעבר וירצברג וגלבץ), "משנה לשנה זה" של נתן זך, "מן המקום שבאו אנו צודקים" הנפלא והכל-כך אקטואלי של יהודה עמיחי ו"כשבדידות אינה פחד" של נתן זך שנעל את הערב בצורה כה סמלית וכה יפה. השירים רבי היופי שמעמיד לשמן לבטח מקרבים רבים לשירים ולשירה, ולמי שממילא אוהב שירה עברית הם מספקים עונג מופלא, רטט של שמש ממש.
ארצי וסמל הובילו את הערב באהבה גדולה, ברהיטות ועם זאת בחובבנות מקסימה. ההתרגשות שלהן, כמו גם האהבה הגדולה שלהן לשירה, רק העצימו את ההנאה של הקהל, כנראה גם את שלהן. המעברים החלקים (בדרך-כלל...) בין הקראת שירים (תחביב אהוב של סמל וארצי ממילא) לבין שירים שבוצעו על הבמה נראו טבעיים וזרמו מצוין, ולרגע אפשר היה לשכוח מהמציאות המטורפת מסביב ולדמיין שכאן, בצוותא, פורחת לה התרבות הישראלית המודרנית, עם "חיי המתים" של לוין, טקסטים של קארבר ופנחס שדה, וספרי שירים מתבלים המונחים על השולחן.
רגע השיא של הערב מבחינתי, כנראה גם מבחינת סמל ולשמן, היה ביצוע חדש ל"סוראבייה ג'וני" של ברכט וקורט וייל, שתרגמה נאווה סמל. אולה שור-סלקטר, ללא ספק התגלית הגדולה של הערב, נתנה נאמבר מדהים לשיר הקברט הויילי הזה, והעיבוד של לשמן, כמו גם הביצוע של הטריו בראשותו, היה רגע שיא בערב שממילא התעלה לגבהים לא שגרתיים.
יופי כזה, שלמשך דקה
מוות ושאפתנות, אפילו אהבה,
לא נכנסים לכאן.
אושר, הוא מגיע
בהפתעה. והוא הרבה מעבר, באמת,
לכל שיחת בוקר אודותיו.
ודווקא בגלל מה שכתבתי בשתי הפסקאות לעיל, אולי בכל הרשימה הזו, על היופי והעומק, על ההנאה והגעגוע, לא יכולתי שלא לחשוב – שוב – על העובדה שקהל צעיר, בני גילי ואפילו צעירים ממני, לא מילאו את צוותא בערב המיוחד הזה. בשיחה שהתנהלה לאחר ההופעה, כי ההופעה הזו ללא ספק משאירה טעם של עוד והרבה דברים לדון בהם, הסכמנו שיש קהל צעיר שאוהב שירה בארץ, יש קהל צעיר שאוהב מוסיקה ישראלית, ואין שום סיבה "להפקיר" את הסדרה הזו רק לבני גיל הזהב (לא שחלילה יש לי משהו נגדם... הבטחתי רשמית לאשתי היקרה שאחרי שנפרוש לפנסיה נעשה מנוי לצוותא).
אינני יודע אם הבעיה היתה נעוצה בחוסר הפרסום (אני שמעתי על הערב הזה רק מההזמנה של אורי) או בתחרות מול משחק הכדורגל. זה גם לא ממש משנה. כי עכשיו אתם יודעים, ועכשיו אין תירוצים. הערב הכי מעניין, תרבותי, אינטליגנטי כנראה בעיר מתרחש בצוותא פעם בחודש בערך, תחת הכותרת "השירים של חיי", וכל זאת בלי לתפוס תחת ובלי לדבר גבוהות. הערב הבא, ב-26.5 (יום הולדתי. תודה, אורי), עם רוני סומק ועוד אורחים נכבדים. תעשו לעצמכם טובה, ותגיעו.
נ.ב. דרור קרן הוא הבן-אדם הכי מוכשר במזרח התיכון. אם חשבתי ככה עוד קודם, במופע הזה זה הוכח מעבר לכל ספק. האיש והאגדה.
(השירים של חיי, מופע ספרותי-מוזיקלי, עריכה וניהול מוסיקלי: אורי לשמן, צוותא, 1.4)
* קטעי השירים מתוך "הנה פתחתי חלון" ו"ציפור שנייה" לנתן זך, "אושר" לריימונד קארבר (תרגום: עוזי וייל).
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
