שגיא נאור

אשתי היקרה העבירה לי במייל בשבוע שעבר מייל בזה הלשון (פרטים מזהים צונזרו. עמכם הסליחה):

-Original Message-

יקרות ויקרים,

אתם מוזמנים להחרים יחד עם XXXXX וXXXX (כפי שאתם רואים אתם תהיו בחברה טובה) את רשת אגאדיר, לאור הפרסומת ששלחתי לכם. אנחנו מוצאים שהפרסומת פוגענית ומעודדת אלימות מינית אם אתן מסכימות איתי, אתן מוזמנות להעביר הלאה וגם לשלוח להם מייל (הכתובת מצורפת בהמשך)

חרם נעים

XXX

היי יקירות,

סליחה שאני מציפה אתכן לאחרונה עם בקשות כי תחתמו.

פרסומת זו הועברה אליי על ידי כמה ארגונים ואיגוד מרכזי הסיוע גם יוציא פנייה זו לתקשורת.

אנא חתמו על פנייה זו בהקדם.

בנוסף, מצרפת את פרטי ההתקשרות עם אגאדיר למי מאתנו שרוצה לומר להם את עמדותיה, כל טון יתקבל בברכה.

אתכן,

XXXXX

לכבוד                                                                                                   9 בדצמבר 2008

חברת אגאדיר

הנדון: דרישת ארגוני הנשים להסרה מיידית של פרסומת סקסיסטית ומסוכנת לנשים

שלום רב,

אנו, החתומות מטה, דורשות מכם להסיר לאלתר את הפרסומת המצ"ב. עובדה היא בעינינו כי בחרתם לפרסם את נתחי הבשר שלכם באמצעות נתחי גופה של אישה וכי מה שנתפס בעיניכם שיווקי הוא לא יותר מפורנוגראפיה מהסוג המסוכן ביותר כלפי נשים. פרסומת כזו מעודדת אלימות כלפי נשים, הופכת אותנו לאובייקט למאכל ובליעה (ראו ערך אונס) ומעודדת הסתכלות עלינו כחפץ אכיל ושמיש לכל קונה.

אנו מזועזעות מהעובדה כי לא השכלתם ולא טרחתם להבין כי מוצר הפרסומת שיצא מקרבכם מגלם וממחיש בצורה כה בהירה מהו סקסיזם, מהו שוביניזם, מהי שנאת נשים וממה נובעת האלימות המינית כלפינו.

למותר לציין כי אנו מצפות כי פרסומת זו תוסר עוד היום.

העתקים:

איגוד המפרסמים

המועצה הישראלית לצרכנות

כמובן שלי אין שום בעיה עם חרם צרכנים (או צרכניות) – להיפך. אבל משהו במייל הזה מעורר אנטגוניזם, וזה עוד לפני שתציצו (וכדאי שתציצו) בפרסומת שצורפה (לינק ל-PDF). "חרם נעים"?    "מציפה אתכן לאחרונה עם בקשות כי תחתמו"?!    "כל טון יתקבל בברכה"?!    רק לי נדמה שלמישהי יש פה הרבה יותר מדי זמן פנוי והרבה יותר מדי מכותבות במיילינג ליסט?!

ולענייננו –

לעיל תוכלו למצוא את התמונה הכה-נוראית מתוך הפרסומת שגרמה לבנות ישראל לצאת לחרם. עם היד על הלב - היא אכן מציגה את "נתחי גופה של אישה". פורנוגרפיה?  כן, אחרי הכל כוונת המשורר היא שנבין שמדובר בסרט כחול. מהסוג המסוכן ביותר כלפי נשים?  נו, באמת. בניגוד לפרסומות אחרות, סקסיסטיות הרבה יותר, שעושות שימוש נלוז בגוף האישה בלי קשר למה שהן מנסות למכור, הפרסומת של AXE או חמור מכך של Best Buy, הפרסומת הזו משתמשת באישה עירומה כי זה מה שצריך להיות כאן. לא פחות, לא יותר.    מעודדת אלימות כלפי נשים?   לי הפרסומת גרמה בעיקר לתהות אם המבורגרים הם-הם המאכל האהוב על הצופים בפורנו. לגבי נשים כאובייקט למאכל או כחפץ אכיל, אני מנוע מלהגיב, כי אז באמת נגלוש לפסים אישיים ופורנוגרפיים מדי.

אני מזועזע – כן. מזועזע מההתייפייפות של נשים אל מול פרסומת כזו או אחרת, כשבטלוויזיה בכל רגע נתון נשים מוצגות כחפצים, כשאפילו העיתון הדה-פקטו-רשמי של הנשים בישראל "לאשה" מציג תמונה ובה נשים מתעניינות רק בקוסמטיקה ואסטרולוגיה, כשבטלוויזיה יהיו אלה תמיד התחת של מרינה והשכל של דן או התחת של הבובלילה והשכל של הבובליל. אז מה, תחרימו את ערוץ 2?   את ערוץ 10?  את "לאשה"?!  לא. לוותר על המבורגר (והמבורגר טוב!) זה סבבה.

ברשת "אגאדיר" לא מתרגשים בינתיים. שם מסרו כי "מדובר בפרסומת אומנותית וחד-פעמית, שהופקה במיוחד לגיליון הסקס של "טיים אאוט". רשת אין כוונה להמשיך את השימוש בה מעבר לגיליון הספציפי". רוצה לומר – לפני שאתן קופצות ושורפות חזיות ולחמניות, תבדקו את העובדות. לפעמים עדיף לא מהומה על מהומה בעקבות לא מאומה. גם ככה הצליחה התנועה הפמיניסטית להשניא את עצמה על גברים ונשים כאחד. יש מספיק טחנות רוח להיאבק בהן פרט לאלו, וגם קצת חוש הומור לא יזיק (אגב, הידעתן?  גם נשים צופות בפורנו!).

כל העיסוק המטופש הזה בצנזורה צדקנית ופורנוגרפיה, מזכיר לי שפורנוגרפיה היא בעצם עניין של גיאוגרפיה, ומחזיר אותי לאחת הפרסומות הכי טובות, הכי מצחיקות והכי פורנוגרפיות שזכיתי לראות (ועם קוראותיי הרגישות סליחה!) – פרסומת מדנמרק לצהובון, ששודרה בקולנוע (!) לפני כמעט 20 שנה והיא משעשעת, רלוונטית ומוכרת גם היום:

ושיהיה לכולנו, בנות, חרם נעים.

תרצו להודות בזה או לא, הטלת רפש היא היא הספורט הלאומי שלנו. במדינה שבה כולם עצבניים כל הזמן (מזג האוויר, you know), שחרור קיטור היא הפעולה האינסטינקטיבית, ובכך חוטאים גם ידידיי הקרובים ביותר, שלא לומר בני משפחתי הקרובים, וכמובן גם אנוכי. כה עסוקים אנו בשחרור קיתונות של רותחין לכל עבר, שכשנגלה לעינינו משהו טוב, חיובי, כן ומרומם-נפש אין אנו מתפנים, בדרך כלל, לציינו אלא מתעלמים ממנו במופגן, וכך מקטינים אנו את הסיכויים שנפגוש משהו כזה, קטן וטוב, גם בפעם הבאה. ובכן לא עוד. בבלוג ייסדנו את פינת "פרו-אקטיב" (והמבין יבין את פשר השם בסיום).

ומעשה שהיה כך היה: משפחתי משפחה פונקציונלית היא, רוצה לומר מנסה לנהל את חייה המלאים-עד-לעייפה במטלות מבלי לקרוס ומבלי לפגוע בזכויות ובחובות ועושה זאת על-ידי חלוקת פונקציות ברורה בין בני המשפחה. במקרה שלנו, היא מכבסת ומבשלת, הוא דואג לחשבונות ולקניות והקטנצ'יק עושה חיים ואת החשק לחיים (לפי שעה). רצה הגורל ונשלחה היא לקניות יום בהיר, וחזרה משם עם חבילת חיתולים בצבע הנכון אך מהסוג הלא נכון. רצה הגורל פעמיים וגילתה היא את הטעות רק אחרי שפתחה את החבילה.  אופס.

רצה הוא להאמין שלא תהיה כל בעיה להחליף את החבילה בסניף הסופר-פארם הקרוב למקום מגוריו, שם מבזבז הוא אלפי שקלים בשנה על חיתולים ותחליף מזון לתינוקות. אלא שבסופר-פארם סירבו לקבל חבילה שפתחוה מבעוד מועד. אך בטרם יצא הוא מהסניף הציעה לו הקופאית הוותיקה שיפנה לשירות הלקוחות של יצרן החבילה, פמפרס, ש"הם בקטע של שירות לקוחות עכשיו" ויבקש מהם לטפל בתקלה. הוא היה סקפטי. עוד באירופה הוא היה סקפטי.

ובכל זאת הוא בדק באינטרנט (זה מתפקידיו) ומצא אתר, ובאתר טלפון של שירות הלקוחות. והיא (זה בין תפקידיה) הרימה טלפון ודיברה עם נציגת השירות שבאופן מפתיע, לא אופייני ומיידי ביקשה לשלוח אליה את החבילה, כי אז נקבל גם זיכוי לרכישת חבילה חדשה וגם זיכוי בגין עלות המשלוח. היא הייתה מרוצה. הוא נשאר סקפטי. הוא תמיד סקפטי. זה מתפקידיו.

ביום בהיר שם הוא את פעמיו אל הדואר (עוד אחד מתפקידיו), שם את החבילה בחבילת קרטון ואת חבילת הקרטון שלח תמורת כ-25 ₪ אל הכתובת שקיבל מנציגת השירות. שלח וחיכה. חיכה ושכח. שכח מה שלח ולמה חיכה. נו, סקפטי.

והנה אתמול, אור ליום רביעי, אור לגויים, הגיע מכתב בדואר רשום. (למען האמת, הרשום הגיע כבר לפני שבוע, אבל היא הוציאה אותו מהתיבה ומכיוון שזה לא תפקידה התעלמה...). תוכנו היה כה לא צפוי, כה מפתיע וכה מרגש שאצרפו פשוטו כלשונו להלן:

"הצטערתי להבין מפנייתך", כותבת לימור חג'בי משירות הלקוחות, "כי רכשת אריזה שאינה מתאימה לילדך. חברת פמפרס מקפידה לציין על גבי האריזה... באופן ברור.". מה שנכון נכון. "לצערי אין באפשרותי לזכות אותך בגין האריזה שברשותך שכן כאמור אין מדובר בפגם ייצור". גם זה נכון. אבל כאן מגיעה השטוזה: "אנו מודים לך על טרחתך בפניתך אלינו וכמחווה של רצון טוב מצורף שובר לקבלת אריזת "פמפרס" חינם וכן שובר הנחה על סך 30 ₪ בקניית מוצרי "פמפרס" עבור דמי הדואר". לא אגדה, רעיי, לא אגדה.

במדינה בה לשירות יש רק משמעות אחת (10% תוספת על מחיר הארוחה), ובה במקרה הטוב אתה מקבל זיכוי ובמקרה הרע נתקע עם הסחורה, גב' חג'בי מ"פמפרס ישראל" מודה לי על הטרחה ומזכה אותי לפנים משורת הדין במחיר האריזה ובמחיר המשלוח. אני, הסקפטי, משחרר הקיטור, הפסימיסט המושבע נותרתי המום, speechless, without speech.

וכאן מגיע מוסר ההשכל, גבירותיי: שירות זה בדיוק הדברים הקטנים האלה ממש, ולא הרבה יותר. אני שמח שכבר שנתיים וחצי (כמעט) אני לקוח מצוין של פמפרס (למרות החוק הראשון של החיתולים הגורס כי "ככל שהילד מתבגר כמות החיתולים קטנה ואילו מחיר החיתולים נשאר זהה"), כי אם לא הייתי מייד הופך להיות כזה. עכשיו גם אין לי כל סיבה לבדוק את או לחשוב על לעבור למתחרים. בפמפרס הוכיחו שעם ה"אקטיב" שלהם הם לא רק מגנים על התינוק שלי בצורה אקטיבית אלא גם מגנים עליי, כלקוח. על כך, ועל שמם, אני מעניק להם בזאת את פרס ה"פרו אקטיב" של הבלוג (הראשון, אך יש לקוות לא האחרון) ומקווה שבמה צנועה זו תסייע ולו במעט להצלחתם, כי הם הרוויחו אותה ביושר.