אני כזאת חלשה.
המשמעת העצמית שלי בקרשים.
אפילו שלא אכלתי הרבה אתמול, הכרחתי את עצמי לא להגזים עם החטיפים ביום הולדת של חברה שלי בלילה.
אכלתי ובלסתי חטיפים ללא הכרה.
זה היה פשוט דוחה, הרגשתי זוועה.
אולי בגלל שמיום ראשון אני הורדתי בכמויות בצורה ניכרת, אני נהיית הרבה יותר רעבה, אולי זה היה הבולמוס המסכם? של כל הרעב המצטבר?
אני עדיין מוכרחה להוריד את הכל, לכן היום אני אוכלת מעט מאוד, בלי ביניים!
מחר- צום.
כן כן, צום.
רק פעם אחת ניסתי לצום והלך לי מצוין.
אז עוד פעם אחת.
אני מתגעגעת לתקופת האנורקסיה. כל כך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fragment.