היי.
סורי שלא עידכנתי, פשוט לא הרגשתי צורך.
אוקיי,אז קרו כלכך הרבה דברים בזמן הזה.
התחלתי לשתות, בחודש הזה.
way too much.
יום רביעי היה השיא, החברים רצו להזמין לי אמבולנס, לא ידעו מה לעשות איתי, לא הפסקתי להקיא, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים, שכבתי על החול כמו מפגרת.
הגעתי הביתה: צעקתי שאני רוצה להקיא.
ההורים היו ערים.
שיט.
בסוג של שמירה עכשיו לחודש, אסור לצאת בימי שישי(זה למה אני כותבת).
די מזכיר את עניין האנורקסיה, שההורים היו צריכים לשמור עליי ב200 עיניים.
אה, עוד משהו על יום רביעי, הייתה שם אחת שהגיעה כשהיא ראתה אותי במצב הזה, והיא יודעת על האנורקסיה שהייתה לי, היא התחילה לצרוח על כולם שהם דפוקים שנתנו לי לשתות כי הייתי אנורקסית, וברוב חוכמתה גילתה ככה לכל מי שהיה שם. והיו הרבה.
המצברוח שלי פשוט בקרשים בחודש-חודשיים האחרונים, אין לי חשק לכלום, אני מרגישה זומבי כזה. זאת כנראה אחת הסיבות שהתחלתי עם השתיה.
עם האוכל לא משהו,
אחרי שהקאתי מלא מלא ביום רביעי, אז ככה חמישי ושישי די הרשתי לעצמי להתפרע,
טעות.
אבל האכילה לא תופסת מקום משמעותי ביומיים האחרונים לשם שינוי, אז זה בסדר.
אני פשוט מרגישה מוזר, מצטערת.
אה כן, הבלוג שלי חוגג שנה עוד יומיים.
עצוב באיזשהו מקום, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fragment.