כימיקלים במוח ודמעות בעיניים. נשברתי אחרי חודש וחצי, ואולי אני אפילו מחכה לאיזו מנת יתר שתגרום לך לזכור שאני נושמת וחיה ושהמוות נושק לי כל לילה לפני השינה ושר לי שיר ערש או אולי ארס.

"אל תשנא אותי" לחשתי בשקט, ובעצם התכוונתי ל"אל תעזוב אותי". אל תעזוב אותי להרקב כאן לבד, אל תעזוב אותי ערומה בקור המקפיא, אל תעזוב אותי ללכת לאיבוד בעולם הזר הזה, אל תעזוב אותי לצנוח אל תהומות הקיום שלי.

אל תעזוב אותי, ומעולם לא הייתי אמיתית יותר.