אואה! איזו שנה, איזו שנה! אני זוכרת כאילו אתמול שאבא שלי אמר: "אנחנו נוסעים לניו זילנד!!" ואני התרגשתי מאוד. ובכן, התרגשתי לא לשוא, אבל לא ידעתי עד הסוף מה מצפה לי...
נתחיל בזה שזאת השנה שהכי השפיעה על החיים שלי, הכי שינתה אותי מהקצה אל הקצה, השנה הזאת היא זאת שפתחה לי את המתג במוח ואמרה לי 'הגיע הזמן להתבגר'. נכנסתי לשנה ה15 שלי- בדיוק אמצע גיל ההתבגרות היישר אל תוך צרור של צרות... אבל עם זאת, גם המון כיופים והנאה.
ניו זילנד הייתה מלאה בכל מיני 'הרפתקאות'-
כניסה לחברת אנשים חדשה, בה הצלחתי להתאקלם דיי בקלות. האמת היא שבתחילת השנה הייתי עם חבורה שכנראה 'מקובלת' יותר ולא הבנתי. אבל לאט לאט הן ממש שיעממו אותי כי הן כל הזמן דיברו על נושא אחד- כדור עף. אז אני כמו הכדור שלהן עפתי משם אל קבוצת בנות אחרת הרבה יותר מעניינת.
כל מיני דברים, כמו החזרת השפה הראשונה שבה דיברתי בלי שגיאות, אנגלית. היה בהתחלה מאוד קשה אבל היי! הצלחתי יפה מאוד.
מצאתי את מי שאני באמת בניו זילנד. מצאתי מה שאני באמת אוהבת לעשות, את האישיות שלי. אני יודעת שאני אעבור את זה עוד פעם אחת לפחות עד גיל 20, ואני כמובן מדברת על שינוי דרמטי לגמרי. אני באמת הרבה יותר בוגרת ולוקחת דברים הרבה יותר ברצינות ממקודם וביחד עם זאת אני גם משחררת קצת חוט במקומות שבהם הידקתי.
אני יודעת שתפקיד הכותב הוא להעביר לקורא בצורה הכי טובה את איך שהוא מרגיש. אבל אני חושבת שאת זה הקורא יצטרך לעבור לבד בשביל להבין למה אני מתכוונת. זה כמו להגדיר אהבה. בדיוק כך.
היה ממש כיף בטיולים בניו זילנד ולמדתי המון על שמירה על הסביבה ואיכות הסביבה, הייתי מודעת גם לפנייכן אבל בניו זילנד נהייתי מושעת עוד יותר. ראינו בטיולים דברים כל כך מדהימים... כמו להקות של 300-400 דולפינים, להקות לוויתנים מדהימות, עצים בקוטר של 7 מטר ומגיעים לגובה של 70 מטר, יערות גשם, נהרות, צמחים, תוכים, ציפורים חדשות ועוד כל כך הרבה... גייזרים, הרים וולקנים, גבעות שלמות מכוסות בדשא ירוק בלי אף קטע צהוב... שקיעות מרהיבות, מפלים...
עוד מסקנה- חשבתי שאני יכולה להסתדר בלי חברה- כל כך לא נכון!! ולהפך, אני צריכה חברה שיש לי איתם מחנה משותף יציב. לא פעם במהלך ניו זילנד ובמהלך השביתה הייתי צריכה חברה!! בטיולים ארוכים עם המשפחה בניו זילנד הייתי פשוט צריכה את האינטרנט כדי להיות מעודכנת בהכל, בבית בניו זילנד הייתי פשוט מבלה שעות עם התכתבויות עם חברות וידידים במסנג'ר, הייתי פעם בחמש דקות נכנסת לפורום 'חומריו האפלים' בתפוז כי פשוט התחרפנתי שאני לא יכולה לדבר עם אף אחד עברית חוץ מהמשפחה שלי. בתאילנד היה בכלל מזעזע- עד שמצאתי אינטרנט... לפחות כשמצאתי הוא היה יחסית זול. (שקל לדקה בערך). בניו זילנד פעם או פעמיים יצאנו אל משפחה ישראלית שיש לה בת שקטנה ממני באיזה 4 שנים ובכל זאת ביליתי איתה ודיברתי איתה.
במהלך השביתה הבנתי שזה פשוט בלתי אפשרי להתקע בבית בלי לעשות כלום. פשוט חיכיתי בקוצר רוח לצאת מהבית; הפכתי לכל יציאה מהבית ל'בילוי הכי פרוע בעיר'- וכן, זה כלל יציאות לאורטודנטית שלי.
אה ועוד פרט קטן, הצטרפתי בחודש יולי 2007 לצוות האתר של חומריו האפלים
אין סיכוי ששנת 2008 תהיה יותר מאתגרת, אבל אני עדיין מחכה לבואה, כי השנה הכיתה שלנו פשוט מדהימה ואני נהנת מכל רגע ורגע שאני איתם. גם השנה יש בגרויות בפעם הראשונה בחיים שלנו- תאחלו לי בהצלחה
נתראה ב2008!
נטע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
