העולם האמיתי

בוב דילן הוא שונה. תמיד הוא היה ככה. גם אתמול.

מי שאוהב ומעריץ את בוב דילן באמת היה אמור להיות מוכן לזה. כבר שנים רבות (מאז 1965) ידוע שבוב דילן מופיע על הבמה עם גרסאות שונות לחלוטין מאשר שומעים בדיסקים. כל מי שהיה אתמול באצטדיון רמת גן והופתע מהגירסאות השונות לא הכין את השיעורי בית הנדרשים מכל מעריץ של בוב דילן. ידוע שהוא לא מדבר אף פעם בין מעברים של שירים, ידוע שהוא מיזנתרופ כרוני שכל פעם שהוא מגיע לאיזושהו מגע פיזי בחברת אנשים הוא מתכווץ בתוך עצמו. בוב דילן תמיד רצה לברוח מתוויות שהדביקו לו: קול של דור שלם, זמר המאה, משורר מחאתי ועוד. הוא תמיד משתנה ותמיד בתנועה. גירסאות ההופעה שלו, שנשמעות כאילו הוא נובח על הקהל את השירים האלה, זה חלק מהאג'נדה הזאת. המעריצים צריכים להפנים ולהבין שדילן לא משחק את המשחק של כולם. הוא זה הוא. מי שרוצה שיבוא להופעה מי שלא יכול להישאר עם הדיסקים בבית.

ובכלל המעריצים השרופים של דילן (כמוני) צריכים להבין שלהגיע להופעה זה לא רק בשביל לשמוע אותו מבצע את like a rolling stone בגרסה המקורית, אלה לראות אותו. לסמן וי בהיסטוריה האישית שלך ולהגיד שהצלחת לראות את בוב דילן בעין בלתי מזוינת זה הרבה יותר מלשבת ביציע כמו אידיוט ולהתעצבן על האומן הענק הזה. כל המצקצקים למינהם שמדברים על ההופעה אתמול כעל מינימום פיגוע המוני צריכים להגיע הביתה ולהכניס את הדיסק highway 61 revisited לתוך המערכת, להקשיב שוב פעם למה אנחנו אוהבים את הזמר הזה, ולהודות לאלוהים שנתן לו שתי עיניים בשביל לראות את האמן הענק הזה באותו הערב. כי בוב דילן הוא הרבה מעבר לזמר שמופיע חרא. נכון הוא כזה. אבל ההיסטוריה שלו נותנת לו את הזכות להיות כזה. 

אתה שכותב על ההופעה אתמול שהיית מוותר עליה וחבל בכלל שהלכת תחשוב שוב. תחשוב רק על הרעיון הזה שאולי ברבות הימים, אולי עוד כמה שנים או אולי עשרות שנים, יגיע הנכד שלך ויגיד לך שתירגמו לו שיר של דילן היום בבית הספר והוא התחיל להקשיב לשירים שלו. אתה שכרגע מתבכיין על ה250 ועל המסך הקטן, תביט בו בעיניים קלות ותספר לו על אותו ערב קסום שהיית עד, עם עוד 30 אלף איש ברי מזל, להופעה חיה שהוא נתן פה. אותו ילד יסתכל עלייך ויבין שזכות גדולה נפלה בחלקך להיות עד לאחד הזמרים הגדולים בהיסטוריה ולאחד האנשים המשפיעים ביותר במאה ה-20.

אתמול היינו עדים, כנראה, להופעה האחרונה שדילן נותן פה בארץ הקודש ואולי להזדמנות האחרונה של הישראלים לראות אותו מופיע בארץ. האיש ששינה תקופה, שדיבר לדור שלם, שהיה מהפכן, רומנטיקן מחאתי ודמות לחיקוי למיליוני אנשים עזב כבר אתמול בלילה להופעה הבאה שלו וכנראה לא נראה אותו שוב.

ככה אנחנו בני האדם.. יודעים להעריך דברים רק אחרי שהם נעלמים לנו באמת.