טוב, האמת שסתם כתבתי ת'כותרת הזאת.
אני פה עם מרי אצלה בבית.
מרגיש קצת לא טוב אבל עם מרי תמיד יותר טוב מאשר בלעדיה.
היום ערן ואורטל באו, לשם שינוי הם באו אלינו ולא אנחנו אליהם... חחח
הסתובבנו קצת בעיר בכל מיני מקומות שהיינו מסתובבים כשהיינו צעירים יותר והם עוד גרו פה גם.
ראיתי גם את אלכס היום, הוא הראה לי את המגבר החדש שהוא קנה... (והתלהב ממנו...)
פאק הפוסט הזה לא מתקדם, כל מה שעשיתי היום בכלל לא נשמע מעניין עכשיו כשאני קורא את זה שוב...
אז, מה? תל אביב?
מסתבר שכן.
אמא מצאה דירה בתל אביב.
לא שהיה לה קשה, היא פשוט התלבתה בין הדירה בתל אביב לאחת בראשל"צ...
מה שאומר, רחוק מאבא, רחוק ממריה.
ונכון ש"רחוק" זה יחסי.
עכשיו אני אומר שזה רחוק לי, מה יהיה כשאני אהיה בארה"ב?
גילי, למה אמא שלי עוברת?
כי הבית שבו אנחנו גרים שייך לנו, אז פחות הגיוני לחפש דירה לקנות ועוד אחת להשכיר שבה נגור עד שנעזוב ואת זאת שבה אנחנו עכשיו למכור.
ארר, אפילו אני לא מבין מה כתבתי..
הנקודה שלי- אמא עוזבת, אבא ישאר עם הבית ששיך לנו ואנחנו נהיה בדירה זמנית...
לא הרבה ת'אמת, כשאחותי מסיימת ת'לימודים אנחנו ישר טסים לארה"ב.
אפילו שנה אין לי.
להיפרד מאבא, מעידן.
מכל החברים שלי פה.
זה מתסכל.
רק כמה חודשים להצליח לשכנע את ההורים של מרי שיתנו לה לעזוב איתי.
בימים האחרונים אני שוב לא נרדם... אני הולך לישון באמצע הלילה ולא מצליח להירדם.
אני סתם בוהה לי בתקרה וכל המחשבות רצות לי בראש במהירות כמו איזה סרט.
כל החיים שלי עוברים לי מול העיניים.
אני חושב רגע אחד על מרי ואז שתי שניות אחרי זה אני מגיע לחשוב על איך זה יכול היה להיות אם הייתי נשאר בארה"ב
בכלל, המילה הזאת "אם"
נותנת לבנאדם להשלות את עצמו שבמקום אחר היה יכול להיות טוב יותר.
"אם הייתי נשאר באצות הברית... אולי עכשיו הייתי משחק בליגה הלאומית."
"אם הייתי נשאר בארצות הברית.. אולי אמא ואבא עוד היו יחד.."
"אם הייתי נשאר בארצות הברית אולי סבא לא היה חולה.."
כל האשליות האלה..
זה שיט אחד גדול.
אני יודע את זה.
אמא ואבא- היו רבים בסופו של דבר גם ככה, לא משנה איפה היינו גרים.
סבא- אולי לא היה חולה אבל... האמת שהוא חלה מאז שההורים שלי הודיעו למשפחה שהם מתגרשים..
NFL? האשליה של כל שחקן פוטבול צעיר.
ואני גם ככה נתתי לעצמי להרוס את הגוף עם כל החומרים האלה...
"אז למה אתה ממשיך עם זה?"
למה באמת? מה יוצא לי מזה?
כמה שעות של בריחה מהמציאות שנקלעתי אליה?
"זה בכלל מספק אותך? רק כמה שעות שאתה חושב שהכל טוב.."
כן, אני כנראה באמת צריך להיגמל.
"אז תעשה עם זה משו.."
אבל אני לא יכול. אני יודע שכמה שאני אנסה אני לא באמת יכול. אני מכור.
"אז למה בכלל התחלת עם זה?"
כי אני דפוק. חשבתי שזה יהיה מזה מגניב לנסות. אז מה אם מדיי פעם לוקחים כמה שאכטות לריאות? מזה כבר עושה? אז קצת מסטולים אוקי...
"ומה הלאה? תתן לעצמך ליפול ככה?"
כנראה שאני אפול בכל מקרה.
"אל תתן לזה לקרות"
כבר מאוחר מדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
