מרי, אני לא יודע מה לכתוב ממש...
אבל הבהלת אותי באותו לילה
אני לא יודע איך אבל הבנתי שמשו לא בסר איתך
ידעתי איך שהוא...
אולי כי גילי אמרה לי שנעלמת לה פתאום...
אני לא יודע איך זה עדין לא ברור לי
אולי זה החמש שנים האלה שאני מכיר אותך
אולי אלו השנתיים שבהם התקרבנו כלכך
אולי זה כי נהייתי פרנואיד לגביי כל מה שקשור אליך
לא משנה על מה אני חושב בסופו של דבר אני חושב עליך.
כואב, ומצד שני גורם לי לחייך.
לדמיין את החיוך שלך.
לקום בבוקר ולדמיין שאת פה לידי
לדמיין מה היית אומרת לי עכשיו...
להיזכר בכל רגע שהיה לנו.
השתכרות בבית של רוי.
או הנשיקה הראשונה יחד.
הדייט הראשון אחרי זה.
המריבות.
החיבוקים.
השטויות שהיינו עושים
למה כל זה יהי חייב להעלם?
אני עוד אוהב אותך מרי, בחיים לא חשבתי שאני אתאהב.
א..אני לא ממש יודע איך להסביר..
איך דווקא בך התאהבתי.
איך אמרתי לך שאני רוצה אותך ובכלל לא היה לי אכפת מה התשובה שלך, פשוט רציתי אותך!
אני עדין רוצה אותך.
הלוואי שהיית מבינה עד כמה.
אני לא מבין למה העדפת להאמין לאלכס ולא לי..
למה את לא בוטחת בי יותר?
אני אפילו לא יודע אם את עוד אוהבת אותי
אני יודע שלא הייתי בנאדם מושלם פעם.
אני גם עכשיו לא.
אני בחיים לא אהיה
אבל השתנתי מרי, את גרמת לי להשתנות כלכך.
אני יודע שהייתי בנאדם חרא... מניאק אפילו.
יוצא עם בנות רק למטרה אחת...
כן, סקס...
ואני מודה, הייתי דפוק אז.
אבל אני כבר לא אותו אחד שהייתי אז...
ואני נואש כבר מרי...
אני כבר לא יודע מה לעשות....
להמשיך הלאה? אני לא רוצה.
ובאותו לילה את כלכך הפחדת אותי...
חשבתי שאני הוך לקבל התקף לב...
את היית כלכך חיוורת..
כלכך מדוכאת.
כאילו מישו שאב ממך את הנשמה שלך ורק הגוף נשאר
כשדיברתי עם גילי והיא אמרה שנעלמת לה...
וכשרצתי החוצה וראיתי את אח שלך מחזיק אותך ועוזר לך ללכת הייתי בטח שאת הולכת למות
הייתי בטוח שאני מאבד אותך לתמיד.
והנה אני פה בבית שלך ואת במיטה...
לא אוכלת, לא מדברת..
את רק ישנה ומדי פעם מתעוררת ובוכה..
את לא אומרת מה קורה איתך ואני דואג.
רק עם אח שלך דיברת וגם זה היה בקושי.
אני מבין את הרצון הזה להעלם...
מי כמוך יודע כמה פעמים כבר רציתי לעשות את זה?
אבל אני יודע שזה לא הפיתרון.
אני יודע שזה אלטרנטיבה לפחדנים.
כאלה שלא יודעים להתמודד עם קצת קשיים.
טוב, הרבה קשיים.
אבל את היית שם בכל הרגעים הכי גרועים שלי.
כשהייתי בדיכאון, את היית שם.
כשההורים שלי התגרשו, את היית שם.
כשעברתי תאונה ועוד בארצות הברית וההורים שלי החליטו שאני חוזר לארץ...
את היית שם וגם חזרת איתי.
למרות שאיבדתי את הזיכרון.
למרות שלא זכרתי אותך.
את בכל זאת היית לצידי.
אז עכשיו הגיע הזמן להחזיר לך.
אני פה בשבילך, תרצי או לא.
אני חייב לך את החיים שלי.
ואני לא הולך לוותר על החיים שלך בקלות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
