לי גלתה לי את השאלון הזה, שלמרות שכמה מן השאלות בו טרחניות משהו וכמה ביזאריות לגמרי, הוא עורר בי רצון עז להתמודד איתו. תמיד יש משהו מאתגר בלנסות לתמצת את עצמך בכמה מילים, וממילא, בי לפחות כבר שנים מקננת חדוות-ראיונות. אז הנה, פסק זמן ממלחמותיהם הבלתי פוסקות של הפונים והרומאים (אם אצטרך לתרגם עוד פעם אחת את המשפט 'חלק מתו ברעב וחלק נהרגו בחרב' פשוט אצרח) לטובת השאלון הלא-קצר הזה. אני מרשה לעצמי לדלג על שתי השאלות הראשונות, השם והמיקום.
מקום בעולם?
שכונות מסויימות בירושלים (רחביה, קטמון הישנה, בקעה), ברלין, סטוקהולם.
סופר אהוב עליך?
דויד גרוסמן, יעל הדיה, חיים באר, יהודית קציר.
משורר אהוב עליך?
דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי, דן פגיס, ט"ס אליוט, ו"ב ייטס.
ספר אהוב עליך?
יש המון. אם לבחור שנים שלא מתוך רשימת הסופרים האהובים, אז 'התיקונים' של ג'ונתן פראנזן ו'מסע אל תום האלף' של א.ב. יהושע.
סרט אהוב עליך?
לא מאוד בן אדם של סרטים, ובניגוד לספרים - ממעטת מאוד לחזור לסרטים שכבר ראיתי. 'המטבח של מרתה' (כריסטינה נטלבק) תמיד משמח אותי.
ובמאי?
ברנרדו ברטולוצ'י ('לגעת ביופי', 'החולמים').
איזו דמות ספרותית דומה לך?
שירה מ'תאונות' של יעל הדיה דומה לי בהרבה דברים, בעיקר בנטייה הכפייתית להקדים לכל מקום ובנטייה לא להרגיש שייכת. מרים מ'שתהיי לי הסכין' של גרוסמן דומה למי שהייתי רוצה להיות, ואני מקווה שאני נעשית דומה לה עם השנים.
ועם איזו דמות את מזדהה?
כמעט בכל דמות ספרותית מצאתי משהו להזדהות איתו. הדמויות שנחרתו בי בעוצמה הרבה ביותר הן אלו שהגרעין שלהן נמצא בי, למרות שלא התממש. הכי מכולן, סוזנה מ'סוזנה הבוכיה' של אלונה קמחי, שהאימה והגועל שלה מהעולם ומבני אדם מביאים אותה לחוסר רצון או יכולת לתפקד בעולם. עם פחות מזל ופחות כוחות הייתי יכולה להיות היא.
בן אדם השנוא עליך?
יש כמה כאלו, למרות שאני לא בטוחה שהייתי משתמשת במילה 'שנוא'. המשותף לכולם הוא תערובת של שחצנות קיצונית עם תובענות ילדותית.
אדם יקר לך?
אבא שלי.
דמות שדוחה אותך?
אנשים שדבקים באידאולוגיה שלהם באופן זחוח ועיוור. חבל על המאמץ לנקוט שמות ספציפיים.
ודמות בדיונית שדוחה אותך?
באופן מוזר, יש לי הרבה יותר אמפתיה לדמויות בדיוניות מאשר לבני אדם ממשיים, וכמעט בכל אחד אני מוצאת משהו לחבב או לפחות להבין. אם חייבים, אז אני לא מעריצה גדולה של מר קרנין (הבעל של אנה קרנינה).
שני הספרים האחרונים שקראת?
Faking it של וויליאם איאן מילר (non-fiction) ו-All Over Creation של רות אוזקי. את שניהם אהבתי מאוד.
מהי לדעתך חברות?
אני לא מאמינה בקיומו של דבר כזה, "חברוּת"; אני מאמינה רק בקיומם של חברים. יש לי קומץ חברים אהובים ויקרים מאוד ומערכת היחסים שלי עם אחד לא דומה בשום דבר למערכת היחסים עם אחר. הן נובעות מנסיבות שונות - מתנאי-חיים משותפים, מתחומי עניין קרובים, מחיבור אינטלקטואלי, מהיסטוריה משותפת, מקרבת-רגש. מכל אחד יש לי ציפיות שונות לחלוטין - גם לתדירות המפגשים או השיחות, גם לסוג התמיכה במצבי משבר, גם לסוג ההנאה והבילוי המשותף.
קווים מאפיינים לחבר שהיית רוצה
חכמה, הומור, יצירתיות, דעתנות, שמחת-חיים, אהבת-מילים.
קווים אהובים באופי האדם
אם לא לחזור על הנ"ל, אז בעיקר היכולת להתרגש מהעולם ומהאנשים שבו.
תכונות דוחות באופי האדם
צרות-אופקים, גזענות, אטימות, חוסר כבוד לגבולות של האחר.
קווים אישיים שלך
צורך להשמע וצורך להתקבל. חיפוש אחרי מקום חם ובטוח.
מהו הדבר החסר לך ביותר?
עוד עשרה סנטימטר... ברצינות, להכיר את הגוף שלי טוב יותר וללמוד להנות ממנו יותר.
ומה מציק לך?
הפחד להשאר לבד תמיד.
למה את אוהבת את החיים?
כי אין דבר יותר מענג מלגלות משהו חדש (אדם, ספר, רעיון) וכי אוכל זה דבר נפלא.
מה היית רוצה להשיג בחיים?
אם מגבילים את הרצונות ל'הישגים' - ללמוד הרבה ככל האפשר ולדעת להביע רעיונות באופן בהיר וזורם. והייתי רוצה למצוא מקום (תעסוקתי, חברתי, זוגי) שבו לא אצטרך להתבייש בשום חלק שבי.
מה היית נותנת במתנה לאהוב אם היית כל-יכולה?
שמחת יום-יום ואמון עצמי.
אם היית יכולה להחזיר לחיים אדם אחד, מי זה היה?
עוד לא איבדתי אדם שהיה קרוב אלי קרבה משמעותית (טפו, טפו, טפו). פעם הכרתי היכרות שטחית מאוד מישהו שאחרי מותו בתאונת דרכים בגיל 19 חשבתי שנועדנו זה לזה. אולי אותו.
איזה אירוע היה יכול להיות משמח עבורך?
התאהבות. הדדית.
ואיזה אירוע יכול להיות טראגי?
לאבד אדם יקר או שנסיבות קשות יכפו עלי לעזוב את אורח חיי הנוכחי.
מה שימח אותך לאחרונה?
הבלוג שלי, חדוות הכתיבה אחרי כל-כך הרבה שנים של התנזרות, והאנשים שהכרתי דרכו.
ומה אכזב אותך לאחרונה?
חוסר משמעת עצמית ונטייה לוותר על מה שלא הולך בקלות.
דברים שמדכאים אותך
בדידות ממושכת, השמנה דרסטית, חרדות כלכליות, תחושה שמרחמים עלי.
אם היית מתאבד, לאלו מבין הסופרים והמשוררים היית נותן ח.ח. על דרך התאבדותו? [אמרתי שיש שאלות ביזאריות]
אני לא מאלו שהתאבדויות מרשימות אותם.
דברים שמנחמים אותך
שפע תשומת לב, בנות גילמור, בגדים חדשים, וכמעט כל מה שמכיל שמן או חמאה בכמויות גדולות מספיק.
זיכרון יפה מהעבר
יום הולדת 19 שחגגו לי חברותי בצבא. זה היה יום ההולדת הראשון שלי מחוץ לבית ונפעמתי מהעובדה שהייתי מוקפת בכל-כך הרבה אהבה, במקום כל-כך רחוק, עם אנשים כל-כך שונים.
זיכרון ילדות
בכיתה א' מצאתי עכבר בדרך לבית הספר ואימצתי אותו בתור חיית המחמד שלי (בעיקר כי לא ידעתי שהוא מת). כשהגעתי בדילוגים לכיתה המורה חנה (הזכורה מאוד לטוב) הצליחה לשכנע אותי בעדינות לוותר עליו וקרצפה לי את הידיים במשך עשר דקות שלמות.
משפט אהוב עליך
יש הרבה משפטים במשנה שאני אוהבת, בראשם "הגפן תתן פרייה והיין ביוקר" אבל הצירוף האהוב עלי ביותר שהוא לא ממש משפט הוא "כפתורי בושה ושרוכי זיכרון". הוא ננעץ בי כל-כך חזק שאני כבר לא זוכרת מהיכן הוא. אם מישהו זוכר, אודה לו מאוד.
משפט האופייני לך
אני מרבה לסיים שיחות ב"שלום וּבַיי" ואוהבת מאוד להוסיף לדברי את המשפט 'אזוי וי טוט א ייד" (כמו שעושה יהודי).
מקום אהוב בעיר אהובה
קונגסגאטאן בסטוקהולם. תולעת ספרים בתל-אביב. דרך בית-לחם בירושלים.
החלום שלך
להתפרנס מכתיבה והוראה של דברים שמרתקים אותי, להזדקן בחן עם בן/בת זוג אהוב/ה.
את מאושרת?
כן.
למה?
כי אני בתהליך של למצוא את הקול שלי וניתנות לי הזדמנויות להשמיע אותו, כי יש לי משפחה נפלאה וחברים מיוחדים במינם, כי אני בריאה בגופי ובנפשי.
כנראה בשאלון כזה אין שום דרך להמנע מפאתוס, אבל באתי נכון לעכשיו על סיפוקי, ואוכל לחזור עכשיו אל חרושת הדברים הקטנים (לאמור, יוצאים מן הכלל בלטינית וביבליוגרפיות רחבות היקף באתיקה השוואתית) שמהם מורכבים, מה לעשות, גם החלומות הגדולים. לכל הפחות החלקים של החלומות הגדולים שנתונים, איכשהו, בשליטתנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
