לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Home and its Double



כינוי:  מיק הקטנה

בת: 47





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

במצולות


 

קבעתי פגישה עם פרופסור קורמן המתוק להפליא, אתמול בשתיים בצהריים, לדבר על עבודת הסיום שלי בקורס. התכנון שלי היה כזה: אני אשתף אותו בממצאים המרתקים ובתובנות עמוקות על מחלות מעיים בספרות התלמודית, והוא יקשיב לי בפה פעור ובעיניים מתעגלות והולכות ויתיר לי לכתוב את העבודה על זה ממש, ומכיוון שאת כל החומר כבר אספתי פחות או יותר לא יהיה עלי אלא לשבת ולחנטרש חמישה-עשר עמודים לסוף הקורס, אמנם באנגלית, וגמרנו.

ובכן, ישבתי מול פרופסור קורמן המתוק להפליא, שאגב ארגן את משרדו כמו קליניקה של פסיכולוג - עם שתי כורסאות הפונות זו אל זו ושולחן קטן ביניהן שרק קופסת הטישו נעדרת ממנו - אני מאוד רגישה לארגון של חדרים - וסיפרתי לו על מחלות מעיים בתלמוד, נרגשת כולי מזה שאולי הפרופסור לאנתרופולוגיה של הרפואה יהיה האדם הראשון שאפו לא יתקמט בחוסר נחת כשאספר לו על הלכות בית הכסא. הוא הקשיב, אמר 'זה נשמע מאוד מעניין', שאל אם יש לי גישה למקורות שאני צריכה ואם אני שולטת בשפות שבהם הם נכתבו, ואז אמר: "בכל מקרה, הייתי מצפה שהדיון שלך במקורות הראשוניים לא יהיה יותר מעשרה אחוז מהעבודה, והשאר יהיה השוואה של גישות אנליטיות ביחס לחומרים שלך. כדאי להתחיל מהסטרוקטורליסטים, מרי דאגלס כמובן, אולי לוי-סטרוס ... תעברי דרך פנומנולוגיה, בעיקר מרלו-פונטי... בורדייה, כמובן, אי אפשר בלי בורדייה... והדבר החם עכשיו בתחום זה אגמבן, תמצאי דרך לשלב אותו. ופוקו, טוב, אני לא צריך להגיד לך..."

רשמתי בקדחתנות, מבועתת אבל בו בזמן גם מזכירה לעצמי שבדיוק בשביל זה הגעתי לכאן, בשביל ללמוד את כל הדברים שלא יכולתי ללמוד עד עכשיו, ושזו הזדמנות מדהימה, ויהיה בסדר, ושאלתי, בעיקר בשביל הנימוס: "ומה צריך להיות תאריך ההגשה?" בונה לחילופין על 'יוני' או 'מתי שתגמרי'. שהרי, מעולם לא קראתי שום דבר מהדברים האלו, שנכתבו ברובם בשפה פתלתלה ועקלקלה מאין כמותה, ולהבין פסקה אחת בהם לוקח חצי שעה.

'שישה במרץ' השיב פרופסור קורמן המתוק להפליא.

אהה. חשבתי לעצמי כשהרגשתי את הלב שלי צונח למפשעה ואת הרקות שלי מתחילות להלום בקצב. אז ככה זה להיות לחוצה.

שמונה שנים הייתי באוניברסיטה, מעולם לא הייתי לחוצה מהלימודים. איכשהו זה היה השטח היחיד של החיים שבו הייתי בטוחה שכך או אחרת אני אסתדר, הכל עניין של תכנון זמן וסדר טוב וצלילות דעת. ובכן - wake up and smell the diet cola.

המצב הוא איפוא כזה. עד שישה במרץ עלי לקרוא טונות של חומר שאין לי מושג איך להתמודד איתו ולהפיק ממנו עבודה אינטליגנטית בת שלושים - לא חמישה עשר - עמודים (באנגלית). נוסף על כך יש גם את העבודה בקורס על רומא שהיא בהחלט יותר בת-עשייה אבל גם היא דורשת זמן כתיבה וקריאה והרהור ותאריך הגשתה הוא עשרה במרץ. על כך כמובן נוספת הקריאה השבועית משיעור לשיעור  (שעליה החלטתי מיד לוותר) של כ-200 עמודים בשבוע, קבוצת הקריאה עם מקס וג'ון של עוד כמאה עמודים בשבוע (שעליה הייתי מוותרת ללא קושי לולא היה מדובר בסוגיה פוליטית עדינה אותה כינה אבא שלי 'בעיית יוסף וכתונת הפסים'), שני ספרים שעלי להציג עליהם רפראט של כ-300 עמודים בשבועיים הקרובים. וזה בלי להזכיר בכלל הורים, חברים, בייביסיטר לנועם (הבן של קייט ודייויד שהיו נחמדים אלי מכדי שאסרב) וכו'. בקיצור, נדמה לי שזו דרכי לומר שפברואר הולך להיות חודש שבו נוכחותי בבלוג תהיה מינימלית עד אפסית, אבל במרץ אשוב במלוא כוחי, בשאיפה שעוד תהיו בסביבה.

 

נ.ב. אני רוצה להדגיש שאני לא מתלוננת ולא מקטרת. אני מרגישה בת מזל להדהים על ההזדמנות ללמוד את כל הדברים האלו, שבאמת חשובים לי ומשנים לי ומרגשים אותי, ואני אסירת תודה על האיתגור האדיר הזה. הייתי שמחה, יחד עם זה, אם הגישה האמריקאית כל-כך של 'יצרנות בכל מחיר' הייתה קצת פחות דומיננטית כאן, ולא היו חושבים שלתת לך חודש לעבוד על עבודות הסיום, במקום לכתוב אותן במהלך הלימודים, זה בזבוז משווע של זמן וכסף. זה הכל.

 

 

נכתב על ידי מיק הקטנה , 30/1/2008 08:25  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סמי-ג'ו ב-22/2/2008 04:15




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיק הקטנה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיק הקטנה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)