1. במוצאי שבת הייתי אצל שרלוטה. ברגע שנכנסתי, עוד לפני שפשטתי את המעיל הספוג, פליקס רץ אלי עם ספרו החדש "לוטי קארוטי" שמתאר את הרפתקאותיה של ארנבת זריזה ודרש: read!
הספר היה בגרמנית, כך שהסברתי לפליקס שלקרוא אני יכולה, אבל יש סיכוי מצויין שלא אבין את כל כל המילים והוא יצטרך לעזור לי. ישבנו איפוא וקראנו ואני שאלתי את פליקס לפירושן של מילים שלא הבנתי, והוא לא הצליח להשיב לי על אף אחת מהן. זה לא שהוא לא יודע גרמנית ואנגלית כאחד: זה שפשוט אין לו את היכולת לתרגם, להעביר מושגים בקלילות משפה לשפה. הוא עצמו נראה מאוד מוטרד מהסיטואציה.
כשסיימנו לקרוא, ושרלוטה טענה שאני נשמעת בגרמנית בדיוק כמו סבתא שלה (כנראה כי המבטא הגרמני המזוייף שלי נבנה על קשישות ייקיות), היא סיפרה לפליקס שאני בכלל מדברת עברית, וסכמה באומרה שכל פעם שאבוא אליהם אני צריכה ללמד את הילד קצת עברית, כי - וכאן לבשו פניה ארשת רצינית להחריד: du muss Hebreisch lernen.
רחמי שמיים על הילד, לא מספיקות לו שתי שפות? חשבתי. אבל בשביל שרלוטה עברית היא חלק לחלוטין בלתי נפרד מהחינוך היהודי. כמו שהיא מתעקשת שהוא יאמר 'אמן' אחרי ברכה, כך בעיניה זה סוג של אחריות - להעז לומר 'רוחנית'? - לדאוג שהוא ידע עברית. מעולם לא חייתי בדיסוננס כזה בין 'שפת היומיום' ו'שפת הפעילויות הדתיות', ואני יודעת שבגלל זה החוויה ה'יהודית' שלי שונה בעליל, ותמיד תהיה, מזו של יהודי-התפוצות באשר הם. אני, כשלעצמי, לא מבינה מה הבעיה בלחוות את חוויותיך הרוחניות, יהיו אשר יהיו, בשפה שלך. מאידך, אין זה חידוש שהשמירה על השפה הזרה והמיסתורית היא דרך לשמור על המיסטיפקציה של הדת ולעטוף אותה בענן עשן סמיך, שאם יתפזר יתכן שהמקסם כולו יתפוגג. המממ.
2. להלן מקטע משיחת סקייפ שהתקיימה אתמול/שלשום (תלוי לפי איזה איזור זמן) עם ביורן:
[2/5/2008 8:46:54 ביורן: הייתי חייב לעדכן אותך במהו המקום השלישי במצעד המלים היהודיות-אמריקאיות המחליאות ביותר.
[2/5/2008 8:47:03 מיק: אני מחזיקה חזק.
[2/5/2008 8:47:20 ביורן: אז ככה,
[2/5/2008 8:47:23 במקום השלישי:
[2/5/2008 8:47:29 Shabbaton.
[2/5/2008 8:48:16 המקום השני:
[2/5/2008 8:48:20 Tikkun Olam.
[2/5/2008 8:48:31 ובמקום הראשון, כבר 14 שבועות ברציפות -
[2/5/2008 8:48:39 Peoplehood!!!
[2/5/2008 8:48:43 אבל את זה כבר ידעת.
[2/5/2008 8:48:52 מיק: אתה יכול להוסיף לזה את :
[2/5/2008 8:48:54 gisha
[2/5/2008 8:48:59 ביורן: הו!
[2/5/2008 8:49:07 למה שמישהו יגיד את זה?
[2/5/2008 8:49:49 מיק: ביום ראשון שוחחתי עם מישהו ששוקל ללמוד כאן בשנה הבאה, והוא שאל אותי -
[2/5/2008 8:50:04 what's the gisha to the study of the Talmud
[2/5/2008 8:49:14 וכן, אחת השנואות עלי ביותר -
[2/5/2008 8:49:19 kavanah.
(שעתיים אחר כך, בתום ויכוח נוקב אם כי מתורבת באיזה עניין, אני מודיעה לביורן שאל לנו לרגיש שלא בנוח מחוסר ההסכמה בינינו, ומסכמת במילים)-
[2/5/2008 10:47:57 מיק: this is the wonderful thing about Judaism, the culture of the Makhloket
[2/5/2008 10:48:07 ביורן ומיק בו-זמנית: מקום חמישי!
אז מה כל-כך מרגיז אותנו (אתם יודעים מה אדבר רק בשם עצמי, שלא להסתבך עם הדוב) - במילים העבריות האלו שמנוכסות לשפת היהודים האמריקאיים? נדמה לי שזה שוב, אם כי באופן אחר, המיסטיפיקציה. כאילו ברגע שאומרים אותן מיד ובאופן קטיגורי נוטלים חלק באיזו מהות יהודית נשגבת. כאילו מילים שאולות משפה אחרת, ברגע שהן נמזגות לתוך הדיבור שלך, הופכות אותך מיד לנעלה יותר, לחלק מהפרוייקט הזה שנקרא 'יהדות' בלי ממש להצטרך לשאול עליו שאלות.
3. לפני יומיים הרצה אצלנו במחלקה אחד המועמדים לעבודה, הרצאה שהיתה לפי דעתי יוצאת מן הכלל לחלוטין. בין היתר הוא קרא קטע מספר הזוהר שבו יש משחק מילים בין 'ערב רב' (ה'אספסוף' שיצא עם ישראל ממצרים) ו'ערווה' (במובן של עבירות מיניות). המרצה, שקרא את הקטע בתרגום, הפטיר כלאחר יד שבעברית זה אותו שורש. לי היה כל-כך ברור שהוא מתכוון שהמילים דומות בצליל, שזה בכלל לא הפריע לי. אבל כמה ישראלים גאים שישבו בקהל התחילו להתלחש בקול רם מאוד שאיך-הוא-לא-מתבייש-ואיך-הוא-לא-יודע. היום פגשתי אחת מהן (דמות המעורבת גם בתהליך הבחירה של המועמדים) שאמרה לי 'ממש נורא איך שפרופסור מ' ביזה את עצמו'. 'ביזה את עצמו?' תהיתי, 'היתה הרצאה מעולה!' והיא הזכירה את הסצנה הנ"ל.
ואני רוצה כעת לומר בקול חזק וברור: תרגעו כבר עם העברית הזאת שלכם. אין שום דבר רע בלקרוא מקורות בתרגום. נכון שיש טקסטים מסויימים שכל-כך מבוססים על משחקי מילים ואלוזיות שהם לא יעברו בתרגום, אבל יש גם הרבה שלא. אפשר לומר דברים מרתקים וחכמים על טקסט גם אם לא שולטים ברזי הדקדוק של השפה שבה הוא נכתב. בכלל, הפטיש הזה של 'לקרוא דברים בשפת המקור' עולה לי על העצבים. שנתיים למדתי יוונית עתיקה בשביל להשתתף במיתוס האינטלקטואלי הזה שנקרא "לקרוא אפלטון בשפת המקור". אתם יודעים מה? לא היה שווה את זה. בכלל, אני בעד תרגום ולא רואה בו יצירה נחותה שתמיד עושה עוול נורא למקור. ושלאקאן והסדר הסימבולי יקפצו לי.
4. באחד מספרי ההמשך של הקוסם מארץ עוץ (The Land of Oz) פוגש הדחליל (שבאותה תקופה מולך בארץ עוץ) את ג'ק ראש-דלעת, הבטוח שמכיוון שהוא והדחליל משני חלקים שונים של ארץ עוץ, הם לא מדברים את אותה שפה:
"I beg your Majesty's pardon," returned the Pumpkinhead; "but I do not understand you."
"What don't you understand?" asked the Scarecrow.
"Why, I don't understand your language. You see, I came from the Country of the Gillikins, so that I am a foreigner."
[...]
"That is unfortunate, certainly," said the Scarecrow, thoughtfully. "We must have an interpreter."
"What is an interpreter?" asked Jack.
"A person who understands both my language and your own. When I say anything, the interpreter can tell you what I mean; and when you say anything the interpreter can tell me what you mean. For the interpreter can speak both languages as well as understand them."
The Scarecrow then said:
"Won't you take a chair while we are waiting?"
"Your Majesty forgets that I cannot understand you," replied the Pumpkinhead. "If you wish me to sit down you must make a sign for me to do so."
השיחה ממשיכה בצורה מבדחת, אבל הפואנטה ברורה: הבדלי-שפה הם לא כל-כך קריטיים כמו שהיינו רוצים לחשוב, וחוסר ההבנה נוכח השפה האחרת (או האחר בכלל, מי יודע) הוא יותר אשליה שיש מי שמתאמץ לשמר אותה מאשר משהו שמשבש את היכולת לומר משהו על משהו. לא שאני חושבת שקשיי שפה הם דבר מבוטל: בתור מי שחיה שנה בארץ שאת שפתה לא דיברתי כלל, וחיה עכשיו במקום ששפתו מגבילה אותי מאוד, יש לי הכרה מלאה בזה שלא לדבר את השפה זו מגבלה קשה. אני מתכוונת לכך שלפעמים ההנחה שבשפה אחת אין שום דרך להגיד מה שאפשר להגיד בשפה אחרת מופרזת בעליל ומהווה בעיקר מקור לבידול והתנשאות. זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
