זה התחיל בבוקר, אחרי לילה שלם שישבתי והכנתי שיעורי בית באנגלית... (כן, כן, הכנתי שיעורי בית בלילה יום לפני השיעור..)
ונחשו מה, שכחתי אותם על השולחן ליד התיק! רק המבט של המורה שלי אחרי שהיא שמעה ששכחתי אותם יכול להרוס יום שלם.
אחר כך בתנ"ך היה משעמם כרגיל, לא משהו מיוחד...
אבל כשהגעתי הבייתה ההורים שלי החליטו שיוצאים לעשות סידורים... סבבה גם ככה אין מה לראות בטלוויזיה
תחנה ראשונה: הסנדלר, עובר סביר למדי
תחנה שניה: המאפיה- יותר מידי אנשים אנחנו מסתובבים ויוצאים
תחנה שלישית: מאפיה אחרת: אנחנו קונים 3 פוקצ'ות וקורסון
תחנה רביעית: איזה מקום לעקרות בית נואשות, פשוט דחפו את כל מה שמעניין עקרות בית למחסן אחד גדול עם תאורה נחמדה והזמינו אנשים.
לפני התחנה הרביעית אחרי שאחלנו את הקוראסון אמא שלי אומרת "היא אמרה שהיא רוצה כזה כל יום לבית הספר" (היא הכוונה אליי) 1. לא אמרתי כלום!!!!! למה היא תמיד מכניבה לי מילים לפה לפני שחשבתי עליהן בכלל!!!!!!
2. אני לא רוצה כזה כל יום לבית הספר!!!
כשהיינו בתוך המקום לעקרות הבית הנואשות ראינו את כזה מקום אם בגדים, והיו שם זוג תחתונים שאחותי רצתה...
חיפשנו את המידה שלה (הכי קטן כמובן...) ומצאנו ואז אמא שלי אומרת "זה יהיה עליה גדול..." אני "לא זה לא" היא- בודקת בערך את התחתוני עלי ואז היה לה את המבט שאומר ה-כ-ל! המבט שלה אומר משהו כזה "התחתוני יהיו טובים עלייך או אולי אפילו קצת קטנים, על אחותך שהיא גדולה ממך ב5 שנים זה יהיה גדול" (דגש על זה שאחותי גדולה ממני).
תאמינו לי שזה מה שהמבט אומר, אני חייה איתו כבר כמה שנים.
את מי זה לא היה מכניס לדיכאון??!?!?!?!?
אז היא רבה איתי על זה, לא הבנתי על מה, אבל היא רבה איתי...
אני שונאת שאותי תמיד אבל תמיד מקשרים לאוכל ואת אחותי לבגדים. אז היא יפה ורזה וכולם רומים להיות איתה ואני בדיוק ההפך אז מה??!?!?!?!!
כן, כן, היא החליטה שאני בוכה ושזה לא יכול להיות ככה יותר!
אני מצידי מכחישה הכל- חוזרים לאוטו היא אומרת לאבא שלי (בקול רם) שאין לה כוח אליי ושהוא ישב במושב הקידמי כי נמאס לה,
שיהיה, אבא ואמא לא מדברים איתי ואני מוצאיה לי שוב את החברים הדימיוניים שלי ומנהלת איתם שיחות נפש ארוכות בתוך הראש שלי.
מוזר אבל זה מה שאני תמיד עושה...
חרא יום!
אבל שלפחות לכם יהיה יום טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
anon .y.6