לא כתבתי חודש שלם אבל אין לי ריגשות אשם בגלל זה,אבל אם מישו באמת היה קורא את זה וממש רצה שהבלוג ייפעל אז אני מצטערת על זה שלא הדכענתי...
האמת לא כתבתי כי הייתה לי סיבה אפשר לומר היו לי שתיים.
זה קרה לפניי עשרה ימים,אני לא הייתי בזמן שזה קרה אבל בכל זות אני מרגישה עם זה רע.
האחיות שלי הלכו לקניות ואז בום דרס אותם רכב,אני זוכרת את האמבולנסים(איך אפשר לשכוח),את כל האנשים מסביב את הצעקות את הדם ואת הנהג הלא שפוי שלא הבין מה קרה.
אמא שלי התמוטטה כשסיפרו לה וכשהלכנו לבית חולים לא ידעו מה לומר רק שהן קיבלו זעזועים מכות ושיש להן שברים.אחרי יומיים בערך שתיהן ניכנסו לקומה והרופא אמר "שנה שבוע לא ידוע כמה זמן זה יימשך"(כמו בסרטים),אז ככה אני מבלה הרבה ימים(8) בצפייה שמישי מהן תיפקח את העיניים ותגיד לי שזה סיוט גם אםהיא תגיד ורק תפקח עיניים זה יהיה בסדר.
זה ממש מוזר כי כשמגיעים הביתה הכל שקט,לאפחד אין כוח לחשוב להקשיב ובכלל לשים לב למשו,מישי שאלה אותי על להקה שאני ממש אוהבת ואני עשיתי לה "מה זה?" טוב בכל זות זה עצוב.סבא שלי מתפלל כל יום ואני בוכה ובוכה על כמה שה' שונא אותי,ואח שלי אופטימי אבל אני בטוחה שמתישו זה יעבור לו.אבל הכי מעצבן זה שבאים אנשים ואומרים לא נורא וכל מיניי שטויות וזה לא נכון,זה נורא אנשים יקרים לכם זה עוד יכול לקרות אז תתכוננו ואל תגידו שקרים.
טוב היה ממש משחרר לשפוך את הלב בשעה מוקדמת ולדעת שאפחד לא ייקרא את זה כי זה בלוג דיי שומם אבל אני עכשיו במצב של אדישה אז אין לי בעיה
אוהבת סאיו'ש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: