אז אחרי שהיתגברתי על המיכשול של התרדמת,ה' היקר הציב לי עוד עוד אחד.
רק שתבינו החיים שלי הם מסלול מכשולים ענק,שמי שבנה אותו ה'(יש לי את מי להאשים).
"הוא היה איש טוב",זה מישפט שאומרים על מרבית האנשים שמתים(תקנו אותי אם אני טועה),כן זה מה שאמרו עליו כשהגיע תורו ללכת אל העולם שמעבר.
האמת אחרי שזה קרה ראיתי בפעם הריאשונה את אבא שלי בוכה,זה יכול לשבור להרבה אנשים את הלב תאמינו לי,לראות בנאדם שלא בכה הרבה זמן(ליתר דיוק מגיל 7) זה שובר אותך(במיוחד שאותו באדם קרוב אליך).
כשאתה מאבד מישו אז יש כאלו שבוכים(אני מודה אני בכיתי) ויש את אלו שעושים חשבון נפש,אבל יש אלו שמיתגברים על זה ואני החלטתי גם ללכת על זה.
אז לייתר דיוק לראות את סבא שלך נישרף(כי ככה הוא בחר ל"היקבר") זה לא הדבר הכי מחזק שאפשר להרגיש,וללכת לבית חולים לראות 2 אחיות רדומות זה לא הדבר שמרומם את הרוח,אבל להיכנס הביתה ולראות כמה אהבה ורצון לעבור הכל יחד כמישפחה אחת(גדולה) זה מחזק וגם מרומם ואני בטוחה שזה מה שישאיר אותי לעוד הרבה זמן מאושרת.
אז לסיכום קצר,לפעמים אנשים חושבים שהמשפחה שלהם היא חור שחור וגדול באמצע החיים(אצלי ניקרא לזה מכשול),אבל אם באמת חושבים על זה מישפחה יכולה להיות הדבר הכי טוב שה' נתן לך.
מסאיו'ש הילדה שהבינה את המישפט(הארוך הזה) רק אתמול
נ.ב.
מצטערת על קישקושיי המוח שלי אליכם אז קבלו התנצלות מאוחרת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: