"הגיעו מים עד הנפש"

לאט לאט אני מתחילה להתרגל לתחושה המוזרה הזאת לחיות בלעדיו.

אתמול  יל (אחת החברות הכי טובות שלי) הזמינה אותי לבוא איתה ליום הולדת של בן דוד שלה.

בהתחלה לא כל כך רציתי, פחדתי שאני רק יחשוב על הפרידה הארורה הזאת וישקע בדיכאון.

אך חברה שלי הבטיחה לי שנהיה ביחד ואני גם דיי מכירה את בן דוד שלה, אז בסוף הסכמתי.

למרות התכנון ההתחלתי .. היו שינויים בהמשך ובסוף מצאנו את עצמנו באיזה דאנס בר.. שאני אישית אף פעם לא הייתי בו.. ודווקא נראה לי מקום לא רע בכלל.

בהתחלה היה דיי מעפן כי היו המון אנשים והמלצריות לא הספיקו לתת שירות לכולם.. בכל זאת בהמשך הכל שהשתפר והיה שמח. אנשים עלו לבמה לשיר.. וגם רקדו.. היה אוכל ושתייה.

לא יודעת אך הצלחתי לא לחשוב עליו כל הערב.

ידעתי שאם הינו ביחד לא הייתי נמצאת באותו הערב איתם.. כי קבענו שנייצא לאיזה מקום נחמד..

אך מכיוון שאנחנו כבר לא ביחד.. זה מרגיש לי כל כך מוזר לא להיות איתו.

סה"כ כל כך נהניתי.. כמו שלא נהניתי מזמן.. הלוואי והוא היה אז מבין כמה שדברים כאלה עושים לי טוב.

שבוע שעבר היה כל כך קשה.. בגלל הלימודים החלפתי משמרות .. מצהריים לבוקר וככה כל השבוע.

בקושי ישנתי והכי הרג אותי שהגעתי לעבודה וראיתי שבמקום לעבוד במוצש אני רשומה לעבוד שישי בוקר נשברתי רציתי לבכות.. אך בגלל שאני תמיד עוברת את זה בלעדיו.. לקחתי את עצמי בידיים כמו תמיד וחשבתי מה לעשות.

קודם כל זה לא משמרת שלי.. ודבר שני.. אני גם ככה ישנתי כל הלילות 4 שעות ועוד  לצאת בשישי ל12 שעות.

הלכתי לזאת שמעל אחראי שלי .. והיא אמרה שלי שאין מה לעשות.

למזלי מצאתי לי מחליף והיום אני יוצאת מוצ"ש.. מעניין מה יהיה.

חבר שלי היום שלח לי הודעה שקשה לו גם עם הפרידה.. מעניין מה הוא רוצה.. אני לא מבינה.

הוא אמר לי שלא רוצה להיות איתי.. אז מה הוא רוצה עכשיו.. לגרום לי להרגיש עוד יותר רע..

או שהוא רוצה לחזור אלי? בכל אופן.. גם אני מתגעגעת אבל לא רוצה להתחנן בשביל שיחזור אחרי שהוא דחה אותי רק בגלל משהו שאפשר היה לפתור אותו.

שבוע טוב

תהילה